מתישהו ב-2003 הוצאתי ויזה לארה"ב. התכנית היתה להצטרף לחברים לטיול ואיכשהו משהו קרה, לא ברור לי מה ואיך, אבל קרה שהחלטתי לוותר. זו היתה החלטה מטופשת בוודאי. בטח קשור לאיזו בת זוג שהרגשתי לא נעים לנטוש לתקופה ארוכה או לימודים שהייתי צריך להיות נוכח בהם או משהו טיפשי אחר. מניח שבסוף טסתי לזמן קצר לאנשהו. אולי אמסטרדם אולי תאילנד אולי גם וגם. לא זוכר. בכל מקרה, לארה"ב לא טסתי אז ונסיבות החיים הובילו לכך ששנה אחרי שנה יצא שלא טסתי בכלל או טסתי אבל למקומות אחרים. מתישהו במהלך השנים האלה הבטחתי לעצמי שעד גיל 35 אהיה בניו-יורק, כי בכל זאת, סוג של מקום שצריך להיות בו במהלך החיים לפחות פעם אחת. 

רגע לפני שנסיבות החיים ייגרמו לכך שגם עד 35 לא אוכל לטוס לשם, הוחלט שאצא בספטמבר הקרוב משדה התעופה בן גוריון לשדה התעופה קנדי, לטיול של שבועיים בערך לניו-יורק וכל מקום אחר שאספיק לבקר בו בארה"ב והסביבה.

ופתאום אני קצת משותק ולראשונה בחיים אני מרגיש שאני עלול ללכת לאיבוד ולא לדעת מה לראות ולאן לנסוע ומה כדאי להספיק בשבועיים, שזה בכל מקרה מעט זמן כשיש כל כך הרבה לראות ולעשות.

חברים אומרים שניו-יורק כמובן צריכה להיות נקודת ההתחלה, לטייל שם פשוט ולראות מה שיש. אחר כך הם אומרים, סע ללאס וגאס כי זה מקום נהדר. והם ממליצים להגיע גם לוושיגטון די.סי. לאיזה יום אחד. ויש איזה חברים של המשפחה במיאמי. ואיזה חבר מהלימודים בפורטלנד שאמר לבוא אליו כי יהיה שם כיף. ולי בראש תקועה סן פרנסיסקו בגלל השיר של אריק איינשטיין וכמה שירים אחרים. ואולי בכלל לעשות גם את הדרך התיירותית של ניאגרה ואיכשהו להספיק גם את הגראנד קניון ולראות טבע. או לנצל הזדמנות ולהרחיק למקסיקו או קוסטה ריקה או משהו כזה. 

אין לי ברירה אלא לנסות לפנות גם לחכמת ההמון של קוראי הבלוג הזה שיודעים משהו על ארה"ב וטיולים ומה מתאים לאנשים שאוהבים מקומות כמו אמסטרדם, פריז, הודו בכלל וגואה בפרט, תאילנד בכלל וקו-פנגאן ובנגקוק בפרט. מה עושים במשך שבועיים אחרי שנוחתים בניו-יורק ועד שחוזרים הביתה?