סוף השבוע מתקרב במהירות ואני עסוק בלהעביר את הדקות האחרונות בעבודה בנעימים. מה שלא דחוף יידחה לשבוע הבא. מה שדחוף כבר בוצע (ונקווה שלא ייכנס פתאום משהו דחוף חדש).

אין לי משהו חכם או מעניין לומר או לכתוב. המצרים עושים דברים חשובים, הישראלים כמו מתוך הרגל ילכו כצאן למשבר כלכלי-חברתי-בטחוני-מה-שלא-יהיה. וזה בסדר, כי אתה יכול להוציא את העבד ממצרים אבל לא את העבדות מהעברי, או משהו כזה.

ובאותו הקשר, או שלא ממש, וגם אם ראיתי אותו כבר לפני די הרבה זמן כנראה, ג'אנגו אנצ'יינד של טרנטינו פשוט סרט טוב, לא משנה מה יגידו, הוא במאי מצוין שעושה כמעט כל הזמן סרטים מצויינים. עכשיו נשאר לראות את החדש של דני בויל, שבטח גם טוב מאוד, כי גם הוא, למרות כל המשמיצים, עושה בעיקר סרטים טובים מאוד (אפילו את החוף אני מוכן לראות שוב, כי אין כמו סצינת הסקס בים, בלילה, כשהפלנקטון זוהר, כדי להזכיר לי את הפלנקטון הזוהר בחוף הים הנהדר בקו-פנגאן... איפשהו פה בבלוג יש פוסט על זה).

וללא קשר בכלל. מתישהו אני אקרא אחורנית את הדברים שכתבתי כאן. אני אתחיל בהתחלה ואמשיך ואתקדם. בטח אשנא 90% ממה שכתוב. אם כי נכתב רע ואם כי כתב אותם מטומטם. בטח גם את הפוסט הזה אקרא ואחשוב כמה דביל הייתי שכתבתי אותו. 

מזכיר לי שמדי פעם יש איזה מישהו שמדפדף אחורנית בבלוג שלי. רואים את זה בסטטיסטיקות שמישהו דפדף הרבה עמודים בבלוג בטווח של שעה ככה. ואני חושב לעצמי האם הוא באמת קורא את הפוסטים, או לפחות את חלקם, או סתם מדפדף אחורה בתקווה למצוא משהו שהוא מחפש. אולי פורנו. אולי תמונה שלי. לא יודע מה. אולי זה מישהו שמכיר אותי ולא מגלה לי שהוא יודע על הבלוג הזה וקורא אותו מדי פעם. אולי. ובכלל מעניין לחשוב מה חושב מישהו שקורא את הבלוג הזה מההתלחה או מהאמצע. איזה חלק של האישיות שלי נחשף כאן ועד כמה יכול אדם כזה להכיר את מי שאני, אם בכלל. ואיזה מי אני הוא מכיר. למשל, בסרט על חיי על פי הבלוג הזה, מי היה מגלם אותי (מייקל סרה? ג'סי אייזנברג? מישהו אחר? כנראה מישהו אחר).

בקיצור, סופשבוע טוב לכולם, אני מעריך שלי יהיה טוב (בתכנון - סרט הערב, ים מחר, בריכה בשבת, כמה ארוחות משפחתיות וחזרה לעבודה).