(כבר כמה ימים שמתנגן אצלי השיר הנהדר הזה של סיימון וגרפונקל, the only living boy in new york, שהוא כל כך נהדר בכל כך הרבה רמות, ועכשיו גם מדבר אלי כמעין קול נבואי, שמתייחס לטיסה שלי בעוד שבועיים, כשאני משני הצדדים של השיר. מצד אחד עכשיו אני תום, שרוצה כבר לטוס, ומצד שני אני יודע שארגיש כאילו אני הבחור היחידי בניו יורק).

תום, תפוס ת'טיסה שלך בזמן

אני יודע שתעשה את תפקידך היטב.

טוס לך למקסיקו.

הנה אני, 

הבחור היחידי בניו יורק.

החדשות היחידות שאני צריך הן בתחזית מזג האוויר.

אני יכול לקבל את כל המידע שאני צריך מתחזית מזג האוויר.

היי, אין לי מה לעשות היום מלבד לחייך.

הנה אני,

הבחור היחיד בניו יורק.

חצי מהזמן אנו אבודים אבל לא יודעים היכן

ואנו לא יודעים היכן.

הנה אני,

הבחור היחידי בניו יורק.

תום, תפוס ת'טיסה שלך בזמן.

אני יודע כמה אתה משתוקק לטוס כבר.

היי, תן לכנות שלך לזרוח, לזרוח, לזרוח עכשיו.

כאילו היא זורחת עלי -

הבחור היחידי בניו יורק.

הבחור היחידי בניו יורק.