הייתי אז ילד ובמכונית של ההורים היתה קלטת ישנה עם המיטב של אריק איינשטיין, שהתנגנה בכל נסיעה ברצף אינסופי של שירים נהדרים ונוגעים ועצובים, שבתור ילד לא יכולתי להבין. סבתא שלי היתה חולה אז מאוד, ונסענו לבקר אותה הרבה, וברקע השירים של אריק. היא מתה, והשירים של אריק המשיכו להתנגן.

הייתי אז חייל ובמכונית שלי היה דיסק עם שירים של אריק איינשטיין, שהיינו שומעים בדרך לבסיס ובדרך חזרה. ועוד לפני שנכנסתי לרכב, היה מתנגן לי בראש ויוצא לי מהפה "כמה טוב שבאת הביתה".

למדתי קולנוע באוניברסיטת תל אביב, ובתור מי שהסרט הישראלי האהוב עליו ביותר הוא "מציצים", צילמתי סרט סטודנטים ברוח הסרט. שיר הפתיחה שבחרתי היה "כמה חם".

הילד שלי נולד ובלילות הייתי מנסה להרדים אותו ושר לו שירים. אחד השירים שהפכו לשיר ערש בשביל התינוק החמוד הזה היה "הכניסיני".

הילד שלי גדל והוא אוהב מכוניות, אז שיר הערש התחלף ב"סע לאט", שהוא קורא לו "נוסעים במכונית הישנה". לשירים האלה הצטרף הדי.וי.די של "כמו גדולים" וכל השירים שהוא שר שם. הילד מנסה להבין את המילים, כמו שאני ניסיתי בזמנו, ושואל אותי "למה יש נשר בשמים?" ו"למה יש ילד בתפוז?".

ואתמול חזרתי הביתה והילד חבוק בזרועות אמו, שניהם נראים עצובים. שאלתי מה קרה, והם הסבירו שהוא ביקש לשמוע את "עוף גוזל", והם הקשיבו לו פעמיים, וזה שיר עצוב, ואריק מת. מסתבר שבגן דיברו עליו. מסתבר שהילד אמר שאבא שלו טיפל באריק. לא יודע מאיפה הוא קיבל את הרעיון הזה, אבל אני מוכן לזרום עם זה. "אפשר לראות אותו מת?", הוא שאל אותי והייתי צריך להסביר, שוב, מה זה אומר שמישהו מת. והלכנו למחשב כדי לראות ולשמוע שירים שלו ביוטיוב. ניגנתי את "סן פרנסיסקו על המים", וסיפרתי לי איך בספטמבר האחרון הייתי שם בסן פרנסיסקו על המים, ופיזמתי את השיר, כי היה כל כך יפה שם ובכל זאת הרגשתי כל כך רחוק.

אני שומע את השירים שלו, שחנקו אותי בדמעות בכל כך הרבה הזדמנויות בחיי, ועכשיו שירים נוספים גורמים לדמעות לזלוג. לא רק כי הוא מת, וזה עצוב, כי אם מישהו כמוהו יכול למות אז מה יהיה על אנשים כמותנו. אלא, גם ובעיקר שמותו מסמל עבורי עוד אובדן, משהו בתרבות והישראליות שלא ישוב עוד. ואין נכונות יותר מהמילים שהוא עצמו כתב בפשטות וכנות ואמת כואבת וקול שלא אפסיק לשמוע במחשבותיי: 

"הוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן.

שברת לי את הלב לחתיכות קטנות.

היה לנו חלום ועכשיו הוא איננו.

אני כל כך עצוב, בא לי לבכות"