(הבנתי שאת הסיפור הזה איאלץ לספר במקטעים. הנה אחד מהם)

בין סן פראנסיסקו לעיר המלאכים

כשהשמש התחילה בשקיעתה האיטית מערבה פתחנו את הגג בפורד מוסטאנג הלבנה שאחי הקטן התעקש שנשכור לצורך המסע הזה. הרוח של קליפורניה ליטפה אותנו והשמים כהו במזרח. כמובן הצלחנו לטעות בדרכנו למרות הג'י.פי.אס ובמקום לנסוע מסן פרנסיסקו ללוס אנג'לס דרך כביש 1 המדהים נסענו דרך כביש 101 הישן והמתפתל בנוף הכפרי של קליפורניה. בניסיונות להגיע לכביש 1 טעינות עוד קצת בדרכים פתלתלות בין סלעים וגבעות. הלילה כיסה את כיפת השמיים שנזרעה כוכבים. היה לנו קר אבל לא סגרנו את הגג. "ראית פעם את שביל החלב?" שאלתי את אחי. "נראה לי בנגב ראיתי אותו". הבנתי שאני חייב להראות לו, אז בלמתי ועצרתי בצד הדרך. כלום לפנינו ושום דבר מאחורינו. אף רכב לא עובר בכביש הצדדי הזה. דממה מוחלטת ואינסוף שמיים כהים שאותם חוצה שביל החלב במלוא תפארתו. נשארנו שם דקות אחדות. אולי הדלקנו סיגריה. אחרי כן סגרנו את הגג והמשכנו בדרך לכביש 1, וכבר היה לילה והדרך ללוס אנג'לס כבר נראתה ארוכה מדי ומיותרת כדי להמשיך, אז עצרנו במקום הראשון שראינו – סן לואיס אוביספו – שם מצטלב ה-101 עם 1 – ולקחנו חדר בלה גסטה אין החביב. לא היה לנו מה לעשן אז שתינו מבקבוק וויסקי שלקחנו איתנו ויצאנו לקרוע את העיירה. הרחוב היה שקט ושומם. אמרתי שבטוח יש כאן איזה פאב, בכל עיירה יש פאב. שאלנו מישהו והמשכנו לכיוון שהוא אמר ובאמת היה פאב והוא היה מלא בסטודנטים מקליפורניה פוליטכניק, בימים האחרונים של חופשת הלימודים שלהם, חוגגים לקראת תחילת הסמסטר הקרוב.  חגגנו איתם. מה שאומרים על האמריקאים לא לגמרי נכון אם לשפוט לפי החבר'ה האלה שהיו שותפים מצוינים לשתיה. אחד מהם נראה לי יהודי, אז התחלנו לדבר איתו. אחרי כמה דקות הסברתי שהתחלתי לדבר איתו בגלל שחשבתי שהוא יהודי, וזה הצחיק את כולנו. אז המשכנו איתו לפאב אחר, שם הוא אמר שבקרוב יתחילו לנגן חברים שלו. הם שלושה – מתופף, גיטריסט ובסיסט – שמנגנים על אסיד. הם ניגנו נהדר על אסיד ושתינו עוד בירה מקומית ועוד כמה שוטים והיינו כבר שתויים כהוגן כשהשיחה עברה לפסים פוליטיים משהו, אבל ברוח טוב, ומשם נעה איכשהו לכיוון של מריחואנה, אז הבחור הלא יהודי שכבר ממש התאהב בנו אמר שהוא מכיר מישהי שעוד מעט תבוא עם היידרו מצויין. והיא הגיעה והיתה מאוד נחמדה וצחקנו המון ושתינו המון והיא אמרה שנקח ממנה ולא רצתה אפילו תשלום, אז לקחנו וזה מה שעישנו מאותו לילה ועד שהגענו ללאס וגאס, אבל לאס וגאס זה סיפור אחר, שנגיע אליו מאוחר יותר.