סתם יום מבאס. דווקא התעוררתי במצב רוח טוב, אבל מהר מאוד התהפך מצב הרוח והדכדוך חדר לתודעה. אין לי כח לכלום. אין לי כוח לכולם. אבל צריך לעבוד, אז עובדים. 

אני לא יכול לשים את האצבע על סיבה מסוימת לדכדוך הזה (הייתי משתמש במילה דכאון, אבל זו תהיה זילות הדכאון). מניח שזו הצטברות של דברים - עייפות מעבודה, עייפות מהמשפחה, עייפות מהמלחמה, עייפות מהמדינה, עייפות מהמצב הכלכלי, מחוסר התקווה לעתיד טוב יותר, עייפות מהחיים.

מקווה שאיכשהו, כמו שהגיע הדכדוך, ככה הוא ילך, ומהר.