מסתכל על התמונות הישנות. קשה להעביר את התחושות והרגשות שזה מעורר.

בתאילנד לפני יותר מעשור. היינו צעירים כל כך, הרבה יותר צעירים משזכרתי אותנו. השתנינו כל כך, הרבה יותר משחשבתי. החיוכים של אז והשמחה הטהורה. אושר נטול דאגות ומחשבה. עשינו מה שיכולנו ויותר מזה. במחשבות לאחור הייתי עושה כל כך הרבה יותר מזה, ולמשך יותר זמן.

בהודו לפני כל כך הרבה שנים. שבועיים באותו החוף בגואה. אוכלים, מתמסטלים ונהנים. הייתי צריך להסכים להיכנס למיטה עם ההיא שרצתה. הייתי צריך להמשיך את הטיול הזה עוד חודש ויותר.

באמסטרדם אינספור פעמים. רק סמים, מאנצ' וצחוקים. כל כך צעירים. כל כך הרבה הנאה.

אפילו בארה"ב, בשנה שעברה, כבר לא כל כך צעיר, לא כל כך חופשי, אבל עשיתי חיים כמו שהרבה זמן לא עשיתי.

והנה אני מתקרב לשלושים וחמש, ולא לומד מהניסיון. לא מנצל הזדמנויות לנפוש. לא מייצר הזדמנויות לטוס מכאן והלאה.

ילדים שלי, אם יש משהו שתלמדו ממני זה לנצל את הזמן הזה היטב. כשאתם צעירים התחושה היא שתהיו כך לנצח. אבל זה חולף מהר ומה שלא תעשו עכשיו לא תעשו לעולם. אז תעשו עכשיו, כל מה שאפשר, וכמה שיותר. גם אם אגיד לכם לא. גם אם אהיה מודאג. רק תשמרו על עצמכם ואל תגרמו נזק לעצמכם או לאחרים. כל השאר תעשו בלי לדפוק חשבון לאף אחד, גם לא להורים.