הייתי פה תקופה ואז עזבתי. חזרתי עכשיו לבלוג חדש ולהתחלה חדשה... כנראה שהדחף לכתוב כל מיני קישקושים שקשורים בחיים שלי ובכלל יותר חזק מהרצון לפרטיות. איך שלא יהיה, אני כאן, עד לקריזה הבאה, שבה אמחק את הבלוג (יש לי את הישן שמור איפשהו, רק צריך למצוא בהזדמנות איפה).

אז אתחיל בקיצור תולדות החודשים האחרונים מאז שמחקתי את הבלוג הקודם (למי שמתעניין, הבלוג ההוא כבר לא רלוונטי, ואין הכרח לקרוא את הישן כדי להבין את החדש):

קניתי כרטיס טיסה לחודש בהודו. חזרתי ביום שני בצהריים לארץ. היה נהדר, ועכשיו קצת פחות. מסתבר שאין מה לחפש כאן, הכל אותו דבר, הכל חסר טעם. נראה שאני שוב בהמתנה, שוב מחכה שמשהו טוב יקרה, אבל בידיעה ששום דבר כזה לא יגיע ויהפוך את חיי למלאים יותר. המסקנה האופרטיבית - ללכת לעשות מה בזין שלי, עד קצת גבול האפשר. ומה בזין שלי? לא יודע, בינתיים לגמור את הלימודים ואחר כך נראה. בגלל זה אני בהמתנה, המתנה לפברואר 2006, סיום הלימודים. ומה עד אז? לפנטז כמה שאפשר ולהנות כמה שאפשר (כן, כן, כל דרך היא לגיטימית, אין לי בעייה עם שום דבר שעושה לבנאדם טוב... כל עוד זה לא כרוך בפגיעה באחר בעצם... אלא אם הפגיעה באחר היא בהסכמה מלאה וגם הנפגע נהנה מזה...).

לסיכום הפוסט הראשון והדי מעאפן הזה, רק אציין שכולי תקווה שהחלודה, שהצטברה על פרקי אצבעותי במהלך החופשה בהודו, תתמוסס, ובהמשך אכתוב דברים מעניינים יותר ומהנים יותר לקריאה. בינתיים אני מתכנן מתישהו, בהמשך, לכתוב על 27 יום בהודו, לא קרה הרבה אבל יש המון מה לספר (בראשי פרקים - ג'אראס, MDMA, אלכוהול, ניקוטין, הימנעות מסקס ושוב הימנעות מסקס, עוד ג'אראס, צ'ילום, סוחר סמים נורווגי בן 13, פנסיונר בן 61, החבר הערבי שלנו, בחורה קרועה אחת, בחורה אחרת שלא דיברתי איתה מעולם בלימודים אבל כאן זה קצת אחרת, שיחה על ג'יונט עם מרגל הודי, שני שוטרים על החוף, רמיזות מיניות מצד זוגות, הבחורה דווקא כוסית על, על ביטול המילה כוסית והחזרת השאפה ללקיסקון, על פרות החוף, דגים טעימים, פירות ים ושאר עניינים).

ראש טוב ולהתראות!