בדרך כלל כתובות שירותים אינן מבריקות במיוחד ובוודאי שאינן מעוררות מחשבה. עם זאת, בפקולטה למשפטים של אונ' ת"א, כנראה רוצים להיות אליטיסטים ואינטלקטואליים גם על קירות בית-הכיסא (סתם רציתי להשתמש במונח הארכאי הזה, נראה לי משעשע). אז הכתובת הזאת צדה את עיני ועוררה את מחשבתי (זאת לעומת רוב השיעורים בפקולטה, שלחלוטין לא מעוררים אצלי מחשבה, אלא יותר מעוררים אצלי עייפות ושיעמום) -

על מי אנחנו עובדים לעזאזל?! מה אנחנו בדיוק מנסים להוכיח, כשאנחנו מתנהגים באופן מתורבת לכאורה, לומדים המון, מנסים להיות משכילים ומנומסים ככל שאפשר. מתלבשים בבגדים שלכאורה מעידים על תחכום מסויים שגלום בנו, נוהגים במכוניות שיותר קלות לתפעול מאשר סוס ועגלה, אוכלים באמצעות סכו"ם על צלחות חרסינה אוכל גורמה מסובך.... כשבסופו של עניין, גם במאה ה-21 אנחנו חייתיים כפי שהיינו לפני 5000 שנה ויותר. כן כן, הבנאדם עדיין מחרבן כמו חיה, עושה זאת בהחבא, בכריעה, משתדל להסתיר את הראיות לאחר שסיים. בעל חיים ולא יותר. לא משנה איך נעטוף את זה או כמה "נתקדם" בידיעותינו את העולם. אנחנו חיות ולא יותר.

וגם רציתי להוסיף דברים שלא קשורים לכלום:

• אני אוהב את חברה שלי, אבל יותר ויותר פוזל לצדדים (לעזאזל, זה כנראה כן קשור לזה שאנחנו חיות).
• אני רשום לסטאז' וכבר שוכנעתי שזה לא רע להתחיל אותו, ובכל זאת הדחף הפנימי שלי אומר לי "אל תעשה את זה!" (אולי גם זה קשור?).
• שלוש שנים אני רוצה לרדת את השלושה-ארבעה קילו האלה, כשמסתבר שכל מה שהייתי צריך לעשות זה לבלות חודש בגואה (טוב נו, מספיק, אז הכל קשור לזה).
• כמו כולם גם אני וחברי חשבנו המון על החיים בגואה. אני הגעתי למסקנה שאני אנסה למצוא אלטרנטיבה לסטאז' בטרם הוא יתחיל (אני בדרך, לאט, אבל בדרך).
• ד' החליט בגואה שהוא חוזר לארץ ומעשן רק בשבתות וחגים (חופשות מהעבודה). התוצאה היא שהוא עבר מהגראס והחשיש לאלכוהול ולניקוטין.... אני אישית מעדיף כבר את הראשונים על האחרונים.
• כמו כל פעם במהלך שנת הלימודים, יש לי יותר מדי סקס בראש ופחות מדי במציאות.
• רציתי לכתוב סיפור וכל מה שיצא לי זה:

חמש פעמים הוא היה אלוף העולם בהשלכת נכים למרחק. הנכים מעולם לא ניסו להתנגד והוא מעולם לא ניסה להפיל אותם על הראש. בפעם האחת שהשליך נכה על הראש, אמרו לו שהוא לא יכול יותר להתחרות. הוא סירב להפסיק, אך לבסוף אולץ לפרוש בעקבות הפגנות נכים בלתי פוסקות מחוץ לביתו. ההפגנה נמשכה חודש ימים והוא מצידו לא הראה סימנים של שבירה. בסופו של דבר היה זה ג'ק, נכה קטוע צוואר, ששיכנע אותו להפסיק. מובן כמובן שג'ק לא עשה זאת בדיבורים, כי ללא הצוואר לא היה לו גם גרון או מיתרי קול.... ג'ק היה מתוחכם מדי בשביל דיבורים ושיכנע אותו בדרך העתיקה ביותר בספרי המשא ומתן - תליית ילדי הצד שכנגד בחצר ביתם ושריפת שיער ראשם בלהביור מיוחד שהביא מהמפעל בו הועסק כחלק מהתוכנית לשיקום קטועי צוואר וירכיים....

• בכל מקרה, נמאס לי מהר מאוד מעניין הכתיבה לעיל. נראה לי שבפעם הבאה אני אחזור לכתוב על דברים שאני יותר מבין בהם.

לסיום רק אברך בברכת חג שמח - Happy Diwali!!