את השבת בילינו על הספה, צמודים מתחת לשמיכת הפליז הורודה.

לפני כן, בחמישי קיבלנו את הפניה של אמי שחזרה מסין והביא מלאנתלפים הפתעות (חולצות "פולו" בשביל המשרד, מנות חמות סיניות בשביל החריף, תיק בד, שמשיה, נעלי בית, מצלמה דיגיטלית שזכתה בה בבינגו, צעיפים, צעצועים קטנים וחמודים שגולת הכותרת בהם הוא לב גומי ובו מילוי נוזל ורדרד ודיסקית מתכת דקיקה שצפה בתוכו. לחיצה על הדיסקית גורמת לנוזל להתגבש ולהתחמם ובמשך כשעשרים דקות הוא מחמם והופך מוצק. כדי להחזיר אותו חזרה לנוזל מבשלים אותו מספר דקות במים רותחים... דבר מדהים וכיפי במיוחד בחורף :).

ביום שישי התעוררנו מוקדם ופתחנו את הבוקר עם ארוחת בוקר אנינה. הוצאתי את האוטו מהחניון-חינם-ליד-הבית שהעירייה מספקת ובאותה הזדמנות כבר הלכתי לקנות לחמניות טריות ב"תושיה" וגבינות משובחות ב"דליקטסין". בשני המקומות השירות מ-ע-ו-לה. מומלצת במיוחד גבינת באפולו ישראלית בשלה (גם האמנטל השווייצרית מעולה והרוקפור הצרפתית טעימה אך המבחן האמיתי שלה יהיה בימים הקרובים כחלק מרוטב לפסטה). בהמשך היום הלכנו לסנטר, שם היה כבר פחות נחמד. המון אנשים ובחניות הבגדים השירות איום ונורא (זאת לעומת "אופטיקנה" שהיו באמת סבבה וסוף סוף, אחרי הרבה זמן, יש לי שוב עדשות). מאוחר יותר ארוחת ערב מתישה עם המשפחה וחברתו של אבי, אני לא אפרט, אבל היה מעצבן במיוחד ולכן מזל שיש את הפסקה הבאה:

חזרנו הביתה מותשים מארוחת הערב עם המון שאריות של טייק אווי סיני, ברבע שעה הספקנו להכניס עוגת הגזר לתנור והחברים התחילו להגיע. צפינו בארץ נהדרת (בינוני עם צחוקים פה ושם, בעיקר בזכות טל פרידמן, כרגיל) ושוחחנו וצחקנו רבות. בעיקר אני וד' התפרענו מצחוק כי הגיע המשלוח (הגיע בסוף חום במקום ירוק, אבל אני לא מתלונן) ואחרי תקופה של נקיון הג'וינט הראשון תמיד משפיע בצורה חיובית מאוד. היה מצחיק, היה כיף, ואפילו חבר שלי יוצא עם אחת שהיתה מאוד דחויה חברתית כשלמדה באותו בית ספר עם חברה שלי. הלכנו לישון מאושרים, רק כדי להתעורר בשבת -

את השבת בילינו על הספה בסלון, צמודים, מתחבקים, מתנשקים, מתלטפים, מדברים, צופים טלוויזיה, אוכלים, שותים, מעשן, והכל מתחת לסמיכת הפליז הוורודה. אם קיים עונג שבת, הרי הוא זה. מי צריך 60 מיליון בטוטו, ומי צריך חופשות לתאילנד, כשיש כאלה שבתות של מנוחה וריפוי באהבה. הכל היה מושלם עד שבסביבות עשר קיבלתי טלפון מהחברים ששואלים "איפה אתם?", כמנסים לברר למה אנחנו לא בפאב. "חשבתי שאמרתם שתודיעו לי כבר". לא משנה, התלבשנו ויצאנו אל הרחוב הקר, הגשם טפטף עלינו ובמקום לתפוס מונית או אוטובוס כמו שתכננו, היה כל כך כיף ונעים ללכת מחובקים או יד ביד ברחוב החורפי שהגענו לפאב ברגל. בפאב היה כמו שבפאבים יכול להיות, מספרים סיפורים, שותים והולכים הביתה, לישון ולהתעורר ביום ראשון -

כבר שעה וארבעים וחמש דקות אני במשרד, היום בקושי התניע וכבר בא לי הביתה. חברה שלי הודיעה שהיא רוצה לעזוב את עבודתה והמשך היום והשבוע הולכים להיות מעניינים ואני מקווה שהיא תהיה מאושרת יותר בעקבות מה שעתיד להתרחש.

שבוע טוב, רק אהבה, בריאות ואושר,

הכל אפשרי.