אנשים הלכו על הירח ואנחנו כאן מתעסקים באיך לחסוך שלושה שקלים כשאנחנו קונים פסטה בסופר. לא נראה לכם קצת מגוחך כל העסק הזה? בני אדם, בשר ודם, כמוני וכמוך עמדו על הירח והסתכלו על כדור הארץ הזה, הקטן והכדורי, ממרחק כזה שלא רואים עליו לא אנשים ולא בלגאן, רק שקט דממה. כמה שקט שם על הירח בוודאי, מסתובב לו בשקט סביב עצמו וסביב כדור הארץ בדממה מוחלטת. את המולת הבלי המין האנושי לא שומעים שם. אפילו יתפוצצו כמה פצצות אטום כאן אצלנו, לא ישמעו שם אפילו רחש קל. עוד נפיחה בלתי מורגשת בקצה קצהו של היקום.

אבל אנחנו לא מוכנים להכיר בכך, לא מסוגלים אפילו להתחיל להבין מה המשמעות של כל זה. כל מיני סקפטיקנים ברחבי העולם מעוררים ספקות באשר להתרחשות של הנחיתה על הירח. מסרבים להאמין שדבר כזה אפשרי, הרבה יותר נראה להם הגיוני שביימו את כל העניין בשביל לנצח את הרוסים. לי דווקא נראה שהכי הגיוני היה באותה עת, כשהכל נראה אבוד והעולם נראה כאילו שוב הולך להסתבך במלחמת עולם נוראית, ישלחו אנשים לירח. אם רק היה לזה האפקט הרצוי, אם רק בני האדם היו מבינים את המשמעות של כל המשימה המטורפת הזו העולם היה מקום טוב יותר לחיות בו.

בסוף המלחמה הקרה הסתיימה והחליפו אותה מלחמות אחרות. את תכנית החלל והרעיון לשלוח אנשים לכוכבים רחוקים די זנחו. מה הטעם לטייל על מאדים אם אף אחד על כדור הארץ לא מבין את ההשלכות הפילוסופיות המהותיות של הפעולה הזו? מה הטעם לשלוח תמונות של כדור הארץ ממאדים או מהירח, אם אף אחד על כדור הארץ לא מצליח לראות את התמונה הגדולה? מי יודע, אולי אפילו האסטרונאוטים עצמם לא מצליחים להבין את זה. אז למה להמשיך עם המשימות המסוכנות האלה?

אז האסטרונאוטים כבר לא ימשיכו לטייל על גרמי השמיים והטלסקופים החלליים ימשיכו לשלוח לנו צילומים של היקום האדיר שסביבנו, כי הם כבר שם ולא להשתמש בהם יהיה בזבוז. ואילו אנחנו נמשיך להתווכח כאן על חניה ונמשיך לחשוב שלמוות שלנו יש משמעות, למרות שהוא משמעותי כמו הרעש שמשמיע עץ נופל באמצע יער שכוח אל.