זוכר איך ישבנו על המרפסת ההיא

חודש שלם בלי לזוז על האי.

זוכר איך שתינו? זוכר איך עישנו?

זוכר את כל הבחורות שזיינו?

בשביל מה כל הנוסטלגיה הזאת,

אם לא כדי לזכור איך להנות?

למה לנו להתרפק על העבר,

כשכאן ועכשיו אני כבר מאושר?

מה אתה מקשקש, היה נהדר.

מה זה עכשיו לעומת העבר?

מה שהיה זה לגמרי בטוח,

ואילו מה שיהיה שברירי כמו הרוח.

אין לי בעיה עם זכרונות מתוקים,

של אושר רווי אלכוהול וסמים,

אני לא מתנגד לנוסטלגיה, חלילה,

רק אומר שעדיף להסתכל קדימה.

קדימה, אחורה, זה לא משנה,

מה שחשוב לזיין והרבה.

אחורה, קדימה, זאת התנועה,

תזכור את זה טוב לחופש הבא.

אוי, ברצינות, התחלת לברבר,

אין שום הגיון במה שאתה אומר.

בוא נשלם על מה ששתינו,

יאללה הביתה, אפשר לומר שהיינו.