1.

העקבים הכבדים של נעליה העדינות רקעו בקול על המדרכה. טיף טף, נענוע עצבני של העכוז, טיף טף, שדיה מקפצים משמאל לימין, טיף טף, מימין לשמאל, טיף טף, הגברים בבית הקפה מסבים את ראשם אחריה, טיף טיף, הנשים עוקבות אחר המתרחש בשטנה, טיף טיף, "איזו שרמוטה" מסננת אחת מהן, טיף טף, ממרחק ישבנה הרוטט עם הקצב נראה עדיין עסיסי במיוחד, "גועל נפש" אומר הבחור שיושב מולה ומחליק את משקפי השמש במעלה אפו, טיף טף, טיף טף, כמו זיון קצבי במיוחד, טיף טף, טיף טף, טיף טף.  

2.

הוא הולך עם הכלב בבגדים של בית. בוקר והכלב מכשכש בזנב בלי סוף. הוא עוצר וחושף שיניים לבנות לזו שבאה לקראתו, דוחפת עגלת תינוק, בחיוך שגם העיניים מחייכות איתו. הם מתחבקים עם נשיקות על הלחיים כאילו לא ראו זה את זו שנים, והחיוכים מתחילת הרחוב עד קצהו. הוא רוכן לעגלה, מתפעל מהתינוק, או התינוקת, עושה פרצופים לעבר העגלה. היא נראית מאושרת, גם הוא נראה כך, מתיישר ומישיר אליה מבט והם שוב מתחבקים ומתנשקים, הפעם על השפתיים, נשיקה קצת ארוכה. היא ממשיכה בדרכה, דוחפת את העגלה והוא הולך לצידה, בקצב שלה, נוגע קלות במותניה, והכלב עוד מכשכש בזנב.

3.

האוטובוס עוצר בקול שאון. הנוסעים האפרוריים לעת בוקר מיטלטלים עם הבלימה. חושבים בוודאי על יום העבודה המתיש שלפניהם, מנסים לשחזר את החלום שהשעון המעורר הפסיק לפני זמן לא רב. טססס, הדלת הקדמית נפתחת. עוד אדם אפור עולה. עוד אישה עם שקיות ולאחריה בחורה צעירה עם משקפי שמש גדולים וחוט של אוזניות משתלשל לתוך כיס מכנסי הג'ינס. הללו נכנסים לעומק האוטובוס והדלתות כבר כמעט נסגרות, טססס, הן נפתחות בחזרה לקראת פיה ורוודה שמגיעה בריצה-תעופה, כנפי הפלסטיק שלה נרעדות ברוח, האיפור הזוהר מאיר את פניה ומושך את עיני הנוסעים כמנורה המושכת פרפרי לילה.

 (בוקר, פורים, 2008)