אכן כן, הציפיות אדירות. אפילו יותר מכך. בעיקר פחות. אבל בואו נסכים על כך שיש ציפיות, אחרת מה הטעם לכל זה. ואם לא הצלחתי לייצר בכם את הציפיות, אז צפו לכך שבסוף הפוסט הזה תגיע תמונה מחיי האוטובוס הסוערים שלי. מי שרוצה לדלג ישר אל האקשן מוזמן, מי שרוצה להציץ קודם לחיי היומיום המשמימים שלהם, שימשיך לקרוא ובתמורה יזכה לבזבז עוד מספר דקות בקריאת זרם התודעה שלי.

אם כן, יש למה לצפות.לאחר תקלה ממושכת באינטרנט של המשרד סוף סוף החזירו את החיים לתקשורת האלחוטית והכל תקין לגמרי. מזל גדול שזה נעשה כבר, כי עבדתי יותר מדי שעות ברציפות וזה התחיל להיות מטרד של ממש להיות מנותק. חוץ מזה שהיתה בכך פגיעה בהחלטה שלי לכתוב בבלוג יותר משנהגתי לכתוב בעבר.

עוד זה מסתדר לטובה וזה מגיע בברכה, יש ציפייה קרובה לוודאי שהבוס ימריא במוצאי שבת הקרובה לעבר הנכר, בתקווה לזמן ממושך או לפחות למשך מספיק זמן כדי להפוך את השבוע הבא לפרודוקטיבי במיוחד (כלומר, לנטול עבודה כמעט לגמרי).

ועוד ציפייה מלהיבה - בסוף היום אצעד אל הבנק להפקיד את הצ'ק (ככה אני כותב! שיק בעיניי זה משהו אחר, אפילו שלצ'ק יש לפעמים שיק...) הנושא את שמי ומשכורתי בכל חודש. איכשהו יש בכך תמיד נחמה (נחמת טיפשים אולי, אבל גם נחמת טיפשים היא נחמה. כן, כן, גם זאב נחמה, אבל הוא פאסה לגמרי. ואילו האחיות נחמה אמנם לא פאסה, אבל נטחנו עד דק וכבר אי אפשר לשמוע עליהן).

ציפייה נוספת, ארוכת טווח, היא הטיסה שהזמנו זה מכבר לאמסטרדם, ושתצא בסוף חודש מאי, מעט לאחר יום ההולדת שלי. מזל טוב!

לבסוף אציין שאנחנו מצפים נורא לילד, אבל קודם כל מצפים כבר להכנס להריון לעזאזל. אם היינו יודעים שזה כל כך לא פשוט, לא היינו טורחים כל כך להתגונן כל הזמן מפני הריון לפני שרצינו להתחיל במלאכת עשיית ילדים.

ועכשיו כמובטח, תמונה מהאוטובוס:

זה מתחיל בזוג שדיים אדירים. חשופים ברובים. מכוסים בחלקם. גועשים מתחת לגופיה הלבנה, דגל שחור מתנוסס מעליהם. הגופיה כמובן קטנה בכמה מידות מהבחורה שלובשת אותה, והבחורה קטנה  כמובן בכמה מידות מהשדיים שצמודים לגופה. הקרקס מתחיל, זהבים ונוצצים, שריקות ומחיאות כפיים, הנה עוד רגע קופצים הליצנים, אבל קודם כל האריות כמובן.

זה ממשיך בשינוי הבעתו האדישה בדרך כלל של נהג האוטובוס, לרבות הפניית ראש מלאה כלפי השדיים ומשם למכנסונים הלבנים, הצמודים, הקצרצרים, שבזמנו היו צועקים "דפוק אותי!" וכעת, בשל לובן המכנסיים, מעידים גם בהסברות גבוהה, על כך שהבחורה במשקפי השמש הענקיים, שמכסים חלק ניכר מפניה, אינה בזמן המחזור החודשי ומוכנה ומזומנה לפעילות מינית אינטנסיבית. היא מציגה לנהג מה שיכול להיות כרטיס חבר מועדון של שופרסל ונכנסת, גוררת אחריה אפילו את מבטיהם של הרדומות ביותר.

לבסוף היא מתיישבת, מיישרת את המכנס כדי של יחשפו איברים מוצנעים, מפשפשת בתיק ושולפת ספר תהילים. היא קוראת פרק אחד באדיקות בליווי מלמול ותנועות שפתיים מפתות ובסופו מנשקת את הספר הקדוש ומחזירה למקומו בתיק, ליד הסלולרי המוזהב והאל.אם. לייט.