אני והרעיונות המטופשים שלי. איזה מזל שהם מעבירים לי את הזמן בנעימים, אחרת הם היו בזבוז אנרגיה מוחלט. פרויקט ההשכלה הראשון היה כרוך תחילה במציאת אותן רשימות מפורסמות של אלבומי ה(רוק, רגאיי, מוסיקה קלאסית, ג'אז, בלוז, מוסיקה ישראלית) הכי טובים, ואז כמובן הורדה של האלבומים הללו. אחר כך הגיעה המתודה - מכיוון שיש לי רק 128 מגה בסלולרי, אפשר לדחוף פנימה בערך אלבום אחד כל פעם, ולכן בתחילת כל שבוע אחליף את המוסיקה שאשמע בדרך לעבודה ובחזרה. בדרך הזו אספיק לשמוע דיסק בשבוע, להכיר אותו היטב ולהחליט אם אני אוהב או לא, ובכל מקרה בטח אלמד משהו בדרך. בינתיים זה מתקדם לא רע כבר ארבעה חודשים בערך, רק שלפעמים אני מחליט כבר אחרי יומיים שדיסק מסויים אמנם טוב אבל אין לי סבלנות לשמוע אותו בבוקר, או שדיסק אחר הוא מוצלח, אבל בערב אחרי העבודה אני מעדיף מוסיקה רגועה יותר. כך או כך, נשארו לי עוד המון דיסקים לשמוע. נחמד שיש לאן לשאוף.

פרויקט אחר הוא לסיים לקרוא את כל הספרים שיש בבית. רובם ככולם של זוגתי. ואכן, עם כל ספר שאני מסיים הבחירה בספר הבא הולכת ונהיית קשה יותר, כי הספרים הטובים (אחריי שסיימתי עם ד"ר קבורקיאן של וונגוט, שהיה מעולה, עברתי לראש של כלב, שבאופן מפתיע היה מעולה גם כן, ומשם שמחתי למצוא בארון את אותו טוסטוס קטן עם כידון כרום בקצה החצר? שהיה אחד הספרים היותר טובים ומעוררים שקראתי, אחריו ללילה אומרת של שימו, שהיה גם מצויין, גם מחרמן, גם חזק וגם מטיל איימה, וממש בימים האחרונים מצאתי את הרחבת תחום המאבק של וולבק, שכתוב מעולה, מעורר הזדהות לפרקים ומלא במחשבות שכבר חשבתי פעם, אבל בהחלט לא משתווה לאפשרות של אי שכתב אותו וולבק וגם לא לחלקיקים האלמנטריים, שאמנם שכחתי לגמרי את העלילה שלו, אבל אני זוכר שמאוד נהניתי לקרוא אותו) הולכים ואוזלים, וספרים רעים אינני מסוגל להמשיך לקרוא מעבר לתחילתם (כך זנחתי לאחרונה את המהמר של דוסטויבסקי וכך זנחתי עוד ספרים שאפילו אינני זוכר את שמם מרוב שנחתיהם מהר). כנראה שתוך חודשיים-שלושה, אאלץ להתחיל לקנות ספרים כדי שיהיה מה לקרוא.

פרויקט ההשכלה כלל גם לימודי צרפתית, תחילה באמצעות ספר של האוניברסיטה הפתוחה ולאחר מכן בניסיון לקרוא באיטיות, בליווי צמוד של מילון ושל תרגום סימולטני של זוגתי, את le petit prince, אבל שני הנסיונות זנחתי. כנראה שכשמדובר בניסיון שדורש יותר מדי מאמץ כדי להשכיל, אני לא בנוי להתמדה.

ניסיון אחר שדי נכשל הוא ניסיון לראות יותר סרטים, ולא רק חדשים, אלא קלאסיקות וסרטים שיאמרו עליהם של אוונגרד או אמנותיים. הכשל בניסיון הזה הוא בעיקר חוסר המסוגלות לנצל את השעות הבודדות שאחרי העבודה לצורך צפייה בסרט. תמיד יש דברים אחרים לעשות. ובכל זאת, כשזוגתי נסעה לכמה ימים לחוץ לארץ ונותרתי לבד בבית, לא היה מה לעשות, ואכן הספקתי ארבעה סרטים בסופשבוע אחד. הייתי מאוד גאה בעצמי, אפילו שהם היו סרטים חדשים (האיש מכדור הארץ, מצויין באופן מפתיע, כנ"ל 28 שבועות אחר כך שהיה מסרטי האימה הטובים יותר שראיתי, הערפל, החדש מאת סטפן קינג, חביב ברובו אך מפתיע והופך למצוין בסופו, סקס וארוחת בוקר בכיכובו של מקולי קאלקין הבוגר שמנסה להתעסק בנושא של מיניות וזוגיות מצליח לעניין בחלקו אך כושל מכיוון שהוא הופך משעמם (וזה קשה כשעוסקים בסקס)). האמת היא שאני די בטוח שראיתי חמישה סרטים באותו סופשבוע, אבל אני ממש לא מצליח להזכר מה היה החמישי, או שהוא היה ממש לא משהו או שהוא היה טוב ושכחתי שראיתי אותו אז. בכל מקרה, בשביל שתהיה המלצה על עוד סרט, מומלץ לראות את הקייטנה של קנלר (חותכי ורידים - סיפור אהבה, בשמו הקולנועי), על פי אתגר קרת ועם תום וויטס בתפקיד קנלר.

עד כאן לעכשיו, וכעת אחזור לעבודה, עד הפעם הבאה....