אין לי בעיה להודות שאני נהנה לראות פוסט שלי מופיע בהומפייג' של נענע10 או בהומפייג' החדש של ישרא-בלוג. כמובן שזה מחמיא, כי זה אומר שמישהו שם חושב שהטקסט שלי ראוי לחשיפה גדולה ושלדעתו הטקסט עשוי לעניין רבים. כמובן שמעבר למחמאה, זה נחמד לראות שהרבה אנשים נכנסו ולחשוב שאולי הם קראו את הפוסט הספציפי שהוכנס להומפייג', או אפילו דפדפו קצת בבלוג לקרוא קצת יותר.

מה שכן, הייתי שמח אם היו שולחים לי איזו הודעה קטנה - חבוב, הכנסנו את הקטע שלך להומפייג', הכותרת היא זו "XXX" והמשנה הוא זה "XXX". וזאת מדוע? בגלל שלמשל היום הייתי אומר להם חבר'ה, סבבה שאתם מכניסים לינק לסיפור לילה הסדר שכתבתי לפני שני פוסטים (אליהו הנביא שלי), אבל הכותרת והמשנה מבלבלים את הקוראים וגורמים להם לחשוב שהם נכנסים לפוסט אחר בתכלית מהפוסט שאני כתבתי.

נראה אם תצליחו לנחש מה מבין כל הלינקים האלו הוא קישור לסיפור בדיוני על לילה הסדר של ילדה אחת שבעוד שנה תהיה בת שמונה וחצי:

הצלחתם לנחש? אולי על דרך האלימנציה אפשר להבין שהכותרת - "אז מה מחכה לנו בסדר?" - היא זו שמובילה לסיפור שלי. אני יכול להבין אם הרבה מאוד לחצו על הקישור והופתעו למצוא שם סיפור בדיוני שכתב גבר לקראת גיל שלושים ולא פוסט אוטוביוגרפי על חוויותיה של אחת שהיה לה סדר מעניין במיוחד...

בקיצור, עורכי נענע10, אני באמת אוהב ומקווה שתעשו שימוש בפוסטים שלי בהומפייג' שלכם, אבל בחייאת אל תזלזלו בקוראים ואל תהפכו את הטקסט למה שהוא איננו.

בברכת חג שמח,

מאחל לכם ולכל שאר הקוראים הנאמנים שלי רק חירות וחרוסת (עם קצת מרור לפעמים, אבל רק מספיק בשביל שהמתוק יהיה מתוק יותר ולא בכמות שמובילה לכך שיהיה רע ומר),

מישהו אחר