"העיר רדומה עדיין", היא אמרה לי בדרכנו לתחנת האוטובוס. בבקרים בהם היא מתעוררת יחד איתי היא מלווה אותי לתחנה על האופניים. אנחנו מקשקשים קצת עד שהאוטובוס מגיע ואז אני עולה והיא נוסעת. היום העיר באמת היתה רדומה. חול המועד, מבין אלו שנשארו בארץ מעטים הם הפראיירים כמוני וכמוה שעובדים במהלך החג. צריך גם לקחת בחשבון את אלו שעדיין מתגברים על ההאנגאובר מליל הסדר ו/או על הכמויות הבלתי סבירות של אוכל שנכנסו לגופן ביומיים-שלושה האחרונים. העיר רדומה, כמו גם נהגי האוטובוס, שנוסעים בניחותא, ויש מעט מהם יחסית לכל יום אחר. אז האוטובוס איחר מעט ובינתיים היא נסעה כבר לעבודה. את הזמן עד שהאוטובוס הגיע העברתי בלהקשיב לדיסק של MGMT, שנשמע מצויין ועשה לי מצב רוח טוב במיוחד על הבוקר.

הגעתי לעבודה, המזכירה חולה עדיין אבל בכל זאת הגיעה. כמוני, גם היא פראיירית שעובדת בחול המועד. אולי הגיעה בשביל להזכיר לבוס לתת לעובדים מתנה לחג. אבל הבוס עדיין לא במשרד. בטח יגיע עוד כמה דקות, לחוץ כהרגלו, בייחוד לאחר ששבוע לא היה במשרד. אין המון עבודה כרגע, אבל בכל זאת יש קצת עבודה. אם יהיה מזל ורוחו נוחה בימים האלו, אולי נזכה לסיים מוקדם במהלך חול המועד הזה, וכך גם אני אוכל להיות רדום כמו העיר לפחות בחצי השני של כל יום במהלך החג הזה. בכל מקרה אולי אפנק את עצמי באיזו מתנה לחג באדיבות המתנה המנדטורית מהבוס (אם כי ספרים קנינו כבר די הרבה בשבוע האחרון... סיימתי את יער נורווגי של מורקמי, ספר טוב, אבל מאכזב מעט לאחר הציפיות שיש ממנו, בטח שקפקא על החוף טוב ממנו. עכשיו התחלתי את "איך נעשיתי טיפש" שעושה רושם מבטיח במיוחד, מקורי, מעניין ומהנה מאוד לקרוא אותו).

עד כאן לבינתיים, מקווה שיהיה לי זמן וחשק לכתוב משהו יותר מעניין בהמשך, אבל לא מבטיח שום דבר :)