כמה שלא אנסה להגיד לעצמי שזה בסדר, שזה ככה אצל כולם ואין מה לעשות, אני עדיין אשב ואהיה מבואס לאללה מזה שאני צריך לעבוד בחול המועד. ומי ישמע מה זה כבר חול המועד, גם כן חג, ומי בכלל אוכל מצות, או מתפלל, או עושה כל דבר מיוחד אחר בחג הזה. אבל בכל זאת, אני לא יכול להמנע מהתחושה המעיקה שבימים האלו לא אמורים לעבוד בכלל, והעובדה שיום העבודה התקצר בשעתיים במהלך חול המועד הזה לא מנחמת כלל (מי בכלל המציא שקיצור יום העבודה בשעתיים נחשב "עובדים חצי יום"?? אם היו עובדים חצי יום היום היה מתקצר בארבע שעות לפחות).

כל התחושה הזאת מתחילה כבר בבוקר, כשהאוטובוס והרחובות ריקים יחסית. באופן מובהק יש כאן פחות אנשים שהולכים לעבודה. גם כל המזללות באיזור סגורות. אין איפה לאכול צהריים. אולי זה בגלל הפסח וענייני החמץ ואולי בגלל שאין כל כך הרבה עובדים שיקנו את האוכל. אחר כך זה נמשך לזה שאני יושב מול המחשב, כמו בכל יום, ועובד, עובד, עובד, ומתבטל מול האינטרנט בשביל להרגיש שאני לא עובד יותר מדי וכן בגלל שאי אפשר לעבוד יותר מדי זמן ברציפות בלי הפוגה ואז אני יוצא למסדרון בבניין ורואה שרוב המשרדים האחרים סגורים, וככל שהיום מתקדם יותר ויותר משרדים נסגרים. וזה מעצבן, זה מאוד מעצבן, כי למה שכולם יתבטלו ואני אעבוד? מה יש? אני לא בנאדם שאוהב להתבטל קצת? וממילא אין כל כך הרבה עבודה בחול המועד, כי האנשים שעובדים איתם לא כל כך עובדים, וממילא הכל יכול להדחות לשבוע הבא.

כל עניין חול המועד מחזק אצלי את התחושה הכללית שאין מספיק חופשים מנדטורים במדינה הזאת. אז נכון, אני מתעב את הקפיטליזם וסבור שאנחנו עבדים מודרנים וכו' וכו', ובכל זאת, הייתי מסוגל לחיות עם זה יותר בשלום אם היו יותר חופשות מנדטוריות, כאלו שאינן נתונות לשיקול הדעת של המעסיק או תלויות בשאלה אם החג נופל באמצע שבוע או בסוף שבוע. חופשות כאלו כמו שנהוגות בכל העולם הנאור. למשל חוק שקובע שבחודש אוגוסט לא עובדים. גם כי חם מדי. וגם כי למה. וגם כי ככה. אבל מכיוון שברור לי שהדבר לא יקרה, והמדינה שלנו רחוקה שנות אור מחקיקה מתקדמת כל כך, הייתי מסתפק בחקיקה כזו שמחייבת תשלום נוסף הולם לעובד שנאלץ לעבוד בחול המועד. כך לפחות היתה נחמה קטנה, אך ראויה יותר מקיצור יום העבודה בשעתיים (שמה הן כבר תורמות???).