אולי לא תאמין כשתקרא את זה, אבל מתישהו, לפני כמה שנים, לא היית עדיין ואני, זאת אומרת אבא שלך, בכלל לא הייתי בטוח מתי תהיה ואם בכלל תהיה (ואולי בכלל אתה היא ולא הוא? מטעמי נוחות אחליף לסירוגין את ההתייחסות מזכר לנקבה ומיחיד לרבים, במקרה שאת בכלל הם או הן).

בוא נתחיל, אם כן, בכך שאסביר לך את נסיבות כתיבת המכתב הזה: היום יום רביעי, 23 לאפריל 2008. אני יושב במשרד שאני עובד בו ואמור לכתוב איזשהו הסכם, הפעם דווקא בעברית. כבר כתבתי את רובו ועכשיו אין לי כוח עוד להמשיך ולכתוב ולכן הפסקתי והתחלתי לשוטט באינטרנט (אם היום, כשאת קוראת את המכתב הזה כבר אין דבר כזה לשוטט באינטרנט, או לעבוד במשרד, תשאלי אותי לגבי הדברים האלו ואסביר לך בשמחה). כהרגלי, כשאני משוטט באינטרנט, המחשבה שלי נודדת וקופצת מעניין לעניין ומנושא לנושא, בדיוק כמו שהעכבר שלי מקליק מלינק ללינק ומאתר לאתר (שוב, אם זה לא ברור, תשאלו, בשביל זה אני פה, בשביל לענות על השאלות שלכם ולהפוך את החיים שלכם ליותר ברורים ומהנים).

אז המחשבה שלי נדדה לה וחשבתי על כך שצריך יהיה להסביר לך למה הבאנו אותך לעולם, כי לי בעצם מעולם לא נתנו סיבה טובה למה. סבא וסבתא שלך פשוט אמרו לי שהם אהבו אחד את השני מאוד ובגלל זה הם עשו יחד ילד (אותי). הבעיה עם הסיבה הזאת היא שכעבור זמן מה ידעתי שסבא וסבתא שלך כבר לא כל כך אוהבים אחד את השני ובעצם נשמטה הסיבה בגללה הביאו אותי, ואם לא נשמטה, הרי שלפחות הפכה כבר ללא רלוונטית.

התשובה לשאלה למה נולדת, היא שנראה היה לי ולאמא שלך שאנחנו יכולים לעשות אותך מאושרת, שיהיו לך חיים טובים ותגדלי להיות אישה שמחה, מרוצה, טובה ומצליחה כפי שתחשקי להיות. ואני מודה, שסיבה נוספת היא שחשבנו שיהיה כיף מאוד לגדל אותך ולהיות ביחד משפחה (נו, צדקנו? ספרי לי, אני ממש רוצה לדעת מה את חושבת). בשני המקרים, הסיבה היא את עצמך. זה מוזר להיות גם הסיבה וגם התוצאה של משהו, אבל נראה לי שבמקרה שלך זה הכי נכון לומר זאת. אני יודע שעכשיו את יושבת וחושבת, מה הוא רוצה ממני האבא המעצבן הזה, עם ההתחכמויות המטופשות שלו. אני יודע שהרבה פעמים מתעצבנת על העולם ועל הקיום ועל הכל, ויודע שבאמת הרבה פעמים העולם הזה לא משהו, אבל בכל זאת החלטנו להביא אותך לעולם הזה כי החלטנו, כי היית בדמיוננו, היית במחשבותינו ובגופנו עוד הרבה לפני שהיית באמת. רצינו אותך בגלל מה שאת, בגלל שאת הבת שלנו, בגלל שידענו שנאהב אותך, בגלל שידענו שיהיה לנו כיף יחד, ולמרות שידענו שהעולם לפעמים די מדכא.

מה שאני אוהב בהסבר הזה, לפיו אתן הסיבה לקיומכן, זה שהסיבה הזו לעולם לא יכולה להפוך לבלתי רלוונטית. אתה תמיד תהיה אתה, וכל עוד את הבת שלנו את הסיבה לכך שרצינו שתהיי הבת שלנו, אתם הסיבה לכך שאתם בחיים.