מצד אחד, כולם נורא רוצים שלום עם סוריה. מצד שני, מפרסמים שפוצצנו להם את האמאמא של הכור הגרעיני שהם ניסו לבנות. מצד שלישי, אולמרט מוכן להחזיר פתאום את הגולן לסורים. מצד רביעי, ריגלנו לפני המון שנים בארצות הברית. מצד חמישי, הכנסת בפגרה. מצד שישי, גלעד שליט עדיין בשבי. מצד שביעי, לאף אחד לא ממש אכפת מה האזרחים הפשוטים רוצים.

נראה שרק מנסים ללא הרף להטות את דעת הקהל לכל מיני כיוונים, להסיח את דעת הקהל, לבלבל את דעת הקהל, לגרום לו לחוש מעט תקווה מדי פעם, תקווה לשלום, תקווה שיש עם מי לדבר, שהנה הנה עוד רגע אנחנו מגיעים לשלום, אנחנו כל כך נחמדים שאפילו על הגולן אנחנו מוכנים לוותר, אפילו על ירושלים, על הכל, ואז רגע לפני השיחות, רגע לפני השלום (ניחוש שלי, רגע אחרי חגיגות ה-60) לצאת למלחמה שתוציא את הגולן מהראש של הסורים, תוציא לחמאס את החשק לשלוט בעזה, וככל הנראה, (שוב, ניחוש שלי), תוציא לאולמרט את הראש מהתחת של בוש.

והלוואי שלא תהיה עוד מלחמה, אבל מכל הקשקושים על השלום שאולמרט עומד לעשות נראה לי הגיוני מאוד שתצא איזו מלחמונת שתטרוף את כל הקלפים.