אחרי יומיים של אכילת מציות (מצהברייט) התעוררתי ביום שבת בבוקר עם חשק לארוחת בוקר שמנה ועסיסית במיוחד. אם אפשר אז עם בייקון ונקניקיות בצד. ברגעים כאלו אני ממש שמח שאני משלם שכר דירה גבוה מדי ומשתדל שלא להשתמש ברכב בגלל בעיות חניה חמורות, כי במרחק הליכה קלילה מהבית אנחנו כבר בפתח של הבנדיקט (ז'בוטינסקי פינת בן יהודה) ממתינים לשולחן ובינתיים, כדי לספק לנו בידור בזמן שאנו ממתינים (כנראה), מתבוננים ביהונתן גפן יוצא לעשן סיגריה. בראש מתנגנים לי שירי הכבש הששה עשר, אך האדם שמולי הוא כבר לא כל כך האדם שכתב את אותם שירים ונראה הרבה יותר מתאים להיות האדם שכתב את "רומן אמריקאי" גדוש המרמור והתסכול של אמן ישראלי שחולם על מקום אחר. הוא מבקש אש מהמארחת. אחר כך מתכווץ עם כל שאיפה עמוק יותר אל תוך הכסא. בגדיו מרופטים, מבטו מהורהר, מרוחק, סובל אפילו. הוא מבקש מהמארחת עט וכותב לעצמו משהו לא ברור על הזרוע, בדיוק במקום בו חרטו הנאצים מספרים על זרועות היהודים באושוויץ. לאחר הסיגריה הוא חוזר אל תוך המסעדה ואנחנו מקבלים את השולחן שלנו.

ארוחת בוקר מצויינת, הלחמניות טריות, החמאה רכה כמו, כמו, אהה, כמו חמאה! הבייקון עשוי בדיוק במידה, נקניקיות ההאם טעימות מאוד עם החרדל דיז'ון שמגיע בצלוחית קטנה בצד. הביצה - עין. השעועית, התפוחי אדמה והפטריות המטוגנות מצויינים. הרגשתי שובע אדיר ועדיין התחשב לי לאכול עוד. ארוחת הבוקר לא אכזבה ותחושת השובע נשארה איתי הרבה אחרי שנת הצהריים שהגיעה אחריה (טוב, התחלנו לאכול את ארוחת הבוקר באחת...).

בדרך חזרה הביתה עברנו סמוך לקפה מיכל (ז'בוטינסקי פינת דיזינגוף), בחצר בית הקפה, שקוע בשיחה ושתיית קפה, יושב חתנו של גפן, אתגר קרת, שנראה בשיאו. כבר לא האדם שכתב את צינורות או געגועי לקיסינג'ר, אבל כן מי שביססו על הקייטנה של קנלר שלו סרט קולנוע מצויין ומי שבעצמו בילה לאחרונה בפסטיבל קאן כתסריטאי ובמאי.

המשכנו ללכת ותהינו איפה יושבת שירה ומה אביב עושה עכשיו. אולי הם לקחו את הילדים לאיזה מחזמרת של חול המועד? אולי הם יושבים בכלל בבתי קפה לאורך ארלוזורוב?

____________________________

עוד מסוף השבוע -

"ריקוד האדמה" (הרוקי מורקמי) - ספר קצר מאוד, הסיפורים כולם חביבים מאוד וכרגיל כיף לקרוא את הכתיבה שלו. אבל בהחלט לא משהו להתלהב ממנו יותר מדי. כשהוא כותב פנטזיה, כמו באחד מהסיפורים הקצרים בספר הזה, הוא מבריק, בשאר הוא טוב, אבל לא מתעלה על עצמו. כמו כן, מאכזב לגלות שהספר רק מתחזה להיות ספר ארוך, ובעצם הוא פשוט מודפס בכריכה קשה על גבי דפים עבים, בפונטים גדולים ועמודים קצרים.

"שיטפון" (יבגני זמיטיאן) - מעולה. סיפורים קצרים מצויינים. סגנון מבריק, ללא רבב. אם יש בעיה כלשהי בקריאה, אני מניח שהיא רק בתרגום. אולי אכתוב מתישהו משהו קצר בהשראתו...

____________________________

וגם, אני מצטט תגובה שלי בבלוג אחר:

אם הזוגיות היא כמו דת, אזי האהבה היא אלוהים. הזוגיות היא הכללים והחוקים של האמונה באלוהים. הפסקת להאמין, אין עוד סיבה לציית לכללים.