סוף השבוע היה מוזר, אינטנסיבי ומעייף, אך עם זאת ליווה אותו מן חיוך כזה שעולה על השפתיים כל כמה זמן, לכאורה סתם כך ללא כל סיבה מיוחדת. חיוך שממשיך ללוות אותי גם היום, אפילו שהעבודה רבה, מתישה וחסרת עניין. אפילו שצפוי עוד המשך יום מעייף במיוחד. אפילו שהתחלתי לכתוב סיפור על כוח עליון בשביל התחרות השלישית ולא סיימתי (בינתיים אקשר לסיפור ישן כנראה, כי החדש לא יסתיים בקרוב).

רציתי לכתוב עוד דברים, אבל בינתיים רק מציקים לי בעבודה ולא מאפשרים לי להתקדם הלאה עם הפוסט הזה.