אני! אני הכי ישראלי בעיניי. קודם כל כי אני ישראלי לא פחות (ואולי אף יותר) מיאיר לפיד. אחר מכיוון שנולדתי להורים ישראלים, אז אם ישראליות עוברת בתורשה, ברור שהיא עברה אלי. אני גר בישראל ולא עזבתי אותה מעולם לתקופה של יותר משלושה חודשים ברציפות. שירתתי בצבא הכי ישראלי בעולם עם המפקדים הכי ישראלים בעולם והאויבים הכי ישראלים בעולם. למדתי בבתי ספר ישראלים עם מורים ישראלים (חוץ ממורה אחד לפיזיקה שהיה כמובן רוסי, אבל מאוד השתדל ללמוד להיות ישראלי). אני דובר ישראלית שוטפת, שזה כמו עברית בעקרון, רק עם המון מילים חדשות, דקדוק ותחביר משונה לעתים ומינימום עשרים אחוז מילים שהגיעו משפות אחרות. אגב, אני גם כותב בישראלית, שזה כמו לכתוב בעברית, רק בלי לדפוק חשבון לאף אחד.

אני גר בתל-אביב, שהיא מאוד ישראלית, בעיקר חוף הים. אני נוסע בדהייטסו, שהיא רכב יפני מאוד ישראלי, בעיקר בגלל הטינופת שהצטברה עליה במשך השנים, הצבע המתקלף והחיווט החאפרי של החשמל. יש לי בת זוג ישראלית ושתי חתולות ישראליות, שמייללות בישראלית כשמכבי אוכלת אותה בפיינל פור. אני משתמש במחשב ישראלי (כלומר מורכב מרכיבים שיוצרו על ידי יצרנים בלתי מזוהים), בתוכנות ישראליות (כלומר פרוצות) ושומע מוסיקה ישראלית (מוסיקה שיצרו אותה או הורידו אותה מהאי-מיול בישראל), רואה סרטים ישראלים (כנ"ל) וחולם חלומות ישראלים (שלום) וסיוטים ישראלים (מילואים) ובעל שאיפות ישראליות (לגליזציה). יש לי גם הרבה חברים ישראלים (לפחות אחד מהם ערבי) ובני משפחה ישראלים (לפחות אחד מהם חלל צה"ל), ואני כותב בלוג ישראלי על כל הדברים הישראליים שקורים לי כל הזמן.

ויותר מהכל, אני מאלה שלא יודו בזה אולי, אבל בסתר לבם הם די מבסוטים מזה שהם כל כך ישראלים, אפילו שברור להם שהרבה יותר טוב להיות משהו אחר.