כשכתבתי לך את המכתב הזה עוד לא ידעתי שכבר התחלת את דרכך אל העולם הזה. כבר היית שם, מרחף לך ברחם, לא גדול יותר מחצי גרגר אורז. עכשיו אתה אמור להיות כבר בגודל של גרגר אורז שלם, ובגלל מצב האורז בעולם נראה לי שהכי חכם מצדך יהיה לחכות עוד שמונה חודשים בערך עד שתצא, כדי שתרגע המהומה סביב האורז ותוכל לצאת בשקט לעולם. חוץ מזה, עד אז כבר לא תהיה אורז, תהיה בנאדם.

האמת היא שיש לי הרבה דברים שהייתי רוצה להגיד לך, כל מיני רעיונות שעולים לי בראש בימים האחרונים. כל מיני מחשבות, שאיכשהו, למרות הלחץ והדאגה שכבר הולכת ומשתלטת עלי והופכת אותי בעל כורחי לאבא פולני אדוק, מצליחות להתגנב להן ולעלות לתודעתי. אבל אני אמתין איתן עוד קצת, עוד שלושה שבועות או משהו כזה, אחרי שנלך לרופא שיראה לנו שיש לך דופק ושהכל בסדר איתך. לא שאני חושב שמשהו לא בסדר, אני אופטימי כמו תמיד (עוד תלמד להכיר אותי ואיך אני תמיד ככה) ומשוכנע שבתחילת ינואר 2009 כבר תהיה איתנו מחוץ לבטן של אמא שלך.

עכשיו אני חוזר לעבודה, אני עושה את זה בחוסר רצון, אבל אין ברירה.

נמשיך להתכתב בהמשך וד"ש מאמא,

אבא (אוי זה מוזר להתייחס לעצמי ככה... אבל בטח אתרגל מתישהו).