comme il ne faut pas |
| 6/2008
דכאון יום ה', מחשבות על יום ז'
יום חמישי הוא יום עייף. מהלך השבוע מראה את אותותיו והתשישות, כמו מתאבק סומו שמוטל בעוצמה אל מחוץ לרחבה, נופלת על הכתפיים במלוא משקלה. האוטובוס בושש להגיע והתחנה התמלאה באנשים, שגם על פניהם, כמו על פני, ניכר המשקל הכבד של השבוע. גם כשכבר הגיע האוטובוס לא נראה כל זיק של תקווה בעיני אלו שלא הצטיידו במשקפי שמש, שכן לא נותרו מקומות ישיבה. נותרנו עומדים, מיטלטלים עם קימורי הכביש. אצל אחדים הצלחתי לזהות את המבט התלוי באוויר, כבוהה בנקודה רחוקה רחוקה. אני יודע מהי אותה נקודה. זהו סוף השבוע. יומיים של קצת מטלות וקצת מנוחה, שמהווים איזושהי נקודת אור בקצהו של כל שבוע. מבטי הצטלב לרגע עם מבטו של אדם מבוגר, כפוף גב ודליל שיער, שנוסע באופן קבוע באותו הקו, באותה השעה. אנו מכירים זה את זה כבר חודשים, אך מעולם לא החלפנו מילה. בשבריר שניה ראיתי בעיניו שביב של הבנה, כשראה בעיניי את המחשבות על סוף השבוע. חשבתי על חוף הים. המחשבה הזו צצה בראשי כמה צעדים לאחר שיצאתי מהבניין בו אני גר, כשהגעתי לארלוזורוב ומשב רוח קרירה, בריזה, הגיע מכיוון הים אל נחירי ועורר בי ערגונות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: