אין לי זמן לכתוב. היום היה לחוץ ודחוס ומחר לא יהיה שונה בוודאי. פרט לכך, המשך השבוע צפוי להיות רגוע במיוחד וכך גם תחילת השבוע הבא, שכן הבוס יוצא את הארץ לאיזור זמן אחר לגמרי ולא יהיה כאן כדי לבלבל את המוח, להטיל עלי מטלות שונות ובעיקר לא יהיה כאן כדי לגרום לי להרגיש לא נעים לעזוב את המשרד לפני שהוא עוזב (כמו שהוא עושה היום למשל, ועינכם הרואות את השעה שבה אני כותב את הפוסט הזה, שעה מאוחרת ואני עדיין במשרד).

עם זאת, וכיוון שעבדתי כבר יותר מדי להיום, החלטתי לקחת הפוגה ולכתוב כמה מילים, כדי לעדכן את היומן (הבלוג) וכדי להשמיע את המתרחש, או יותר נכון את שצפוי להתרחש.

אם כן, העניינים מתקדמים, לקחתי סוף סוף כמה צעדים לקידום הקריירה או לפחות להזזת הקריירה למקום עבודה אחר, וכך ביום שישי האחרון נסעתי לראיון בחברה להשמת בכירים (ועורכי דין, שזה כמעט כמו בכירים). הלך מצויין כמובן, בגלל שאני מצויין ברושם ראשוני ובראיונות עבודה (כך מסתבר, שכן תמיד התקבלתי לעבודות אליהן התראיינתי, למעט פעם אחת, שלא התראיינתי, אלא הייתי באיזו סדנת הערכה קבוצתית כזו בשביל משרה של תומך טכני באינטרנט זהב, אז נכשלתי בהתמודדות על המשרה הנכספת, אבל אני ממש שמח שכך היה).

אך סיימתי את הראיון וחלף לו סוף השבוע באופן רגוע ושקט (וארוחות משפחתיות שונות, וכדורגל וויכוח הולך ומתמשך לגבי השאלה האם לימול את הבן שלנו, שגורם לכולם לקוות שזו תהיה בת וכך לא יהיה צורך להתווכח ולטעון בסוגיה הקשה הזו, שבסופו של דבר אין כל טיעון רפואי משכנע מדוע כן לעשות את הפרוצדורה הזו), והנה היום זומנתי לשני ראיונות עבודה במשרדי עורכי דין גדולים ומכובדים. כבר בטלפון האחד נשמע לי מוצלח יותר מהשני, אבל נחיה ונראה. הראיון האחד נקבע ליום רביעי, בטלפון שהגיע בזמן הכי לא מתאים, כשהייתי ברכב עם הבוס, אך השיחה עברה בסדר מבלי שנשמעתי חשוד מדי. הראיון שני נקבע ליום חמישי, בטלפון שהגיע כשהייתי בחדרי במשרד, כך שהיה נוח יותר לשוחח, אך עדיין לא אידיאלי. מרגיש לי חתרני לקבוע ראיונות עבודה מבלי שהבוס יודע על כך שאני מחפש לעזוב... ובכלל לא נעים לי לעזוב אותו... לעזאזל אני צריך לעשות משהו עם המצפון שלי והמסירות הגבוהה מדי שלי.

טוב, הבוס עושה רעשים של מי שמתכוון לזוז, ולכן אתחיל להתקפל לי גם אני. השעה של הפוסט אמנם רבע לשבע, אך עכשיו כבר שבע ושלוש דקות ובאמת הגיע הזמן ללכת.

מקווה שמחר יהיה יותר זמן פנוי במהלך היום, למרות שזה נראה לי חסר סיכוי.

מה שבטוח ביום שלישי יהיה זמן פנוי רב. אולי אפילו אכתוב סיפור. אולי שיר. אולי אמשיך את הסיפור מהפוסט הקודם. אולי.