היום הזה התחיל מוקדם מדי, כמו ימים רבים אחרים. העייפות היתה קשה, התגוששנו קצת, אך לאחר כמה מהלכים מוצלחים קרעתי לה את הצורה. לבשתי חולצה גדולה מדי, שאינני נוהג ללבוש, משום שלא היה לי כוח להוריד אחת החולצות שתליתי אתמול על החבל אחרי הכביסה. חיכיתי יותר מדי זמן לאוטובוס, כמו כולם, בזמן שהאיש עם המפוח העיף עלים וזבל מהמדרכה לכביש והרכב הקטן, הרועש והמסריח עבר בכביש צמוד למדרכה ושאף את מה שהאיש העיף. כמובן שהאיש עם המפוח לא התייחס לממתינים בתחנת האוטובוס ולכל יתר העוברים על המדרכה וכיוון את הרוח החמה, החזקה ואיתה העלים, העפר והזבל גם עליהם (עלינו).

באוטובוס שעל חלונותיו הודבקו מספר מדבקות שקובעות באופן מוחלט שאין להסיע באוטובוס זה יותר מעשרה נוסעים בעמידה, עמדנו יותר מחמישה עשר נוסעים בצפיפות מוגזמת. כמה קשישים חרמנים ניצלו את ההזדמנות להתחככויות בנערות צעירות, שמצידן השתדלו להימנע ממגע ככל שניתן. מה שהזכיר לי שקראתי על כך שבמהלך ההופעה של עבודה עברית שנערכה לאחרונה נעצרו שני גברים, האחד בשנות השלושים לחייו והשני מעל גיל ארבעים, שניהם לא מתל אביב והסבביה, שכנראה הגיעו במיוחד לאירוע כדי להתחכך בנערות צעירות. על מכנסיו של אחד מהם התגלו כתמי זרע. לעזאזל איזה אנשים חולים יש כאן! בכל מקום, בכל פינה.

גם למעלית בבניין חיכיתי יותר מדי זמן. ארבע מעליות מיושנות יש כאן ובכל זאת תמיד מחכים יותר מדי זמן כדי שאחת מהן תגיע. מישהו חייב לשנות את האלגוריתם שמפעיל אותן, אבל לאף אחד לא באמת איכפת, אחרי הכל, רוב העובדים רק מרוויחים מעיכוב של שלוש-ארבע דקות בהגעה לעבודה.

חם, כל כך חם היה בחוץ, ששמחתי להגיע למשרד ולהדליק את המזגן. רק בסביבות אחת נהיה לי קר מדי וכיביתי אותו למשך חצי שעה ואז הדלקתי שוב, רק בעוצמה נמוכה יותר. הוא עדיין פועל.

גם הספקתי לעבוד קצת. לסיים כתיבה של הסכם. לייעץ בטלפון למישהו בנוגע להסכם סודיות. ואני ממתין לשוחח עם הבוס על ענייני עבודה בטרם יסע לו לחו"ל, וכן כדי לקבל ממנו בחזרה את הכסף שהוא חייב לי מאתמול, כששכח את הארנק שלו בבית ובדיוק היה צריך למלא דלק בדרך חזרה מפגישה שהיתה לנו באיירפורט סיטי (400 ש"ח!!). אגב איירפורט סיטי, איזה מקום מדכא זה, אלוהים. בניינים נמוכים וגדולים, מרוחקים זה מזה, בלב איזור צחיח ונידח, נראים נטושים לגמרי, אין בני אדם ברחובות/שבילים/כבישים, רק מכוניות ממלאות את החניות הרבות מחוץ לבניינים. כמה מדכא בטח לעבוד בסביבה כזו. רחוק מהכל.

ועכשיו בחרוזים -

היום חולף בעצלתיים,

הבוס עובד אבל בינתיים,

אני בחדרי...

מתבטל כהרגלי.