אחר כך היא תשכב על החול החם ותניח לשמש לעשות בגופה כאוות נפשה. לשמש יש נפש. היא תעצום עיניים חזק כדי לא להסתנוור מנפשה הבוערת של השמש הגדולה במרכז השמים. לשמים יש מרכז. עורה הרטוב יתייבש במהירות, כי זה מה שהשמש רוצה שיקרה, כי קרניה נחות על גופה הלח, מאדות את הטיפות שהתעקשו להישאר צמודות אליה גם לאחר שיצאה מהמים. טיפות מים נוטות להיות עקשניות, בייחוד הטיפות המלוחות של הים. כעבור עשר דקות לכל היותר יקשטו את עורה המשחים סימנים דקיקים ולבנים של מלח ים שאינו מתאדה בבואו במגע עם קרני השמש. גם מלח הוא קישוט לפעמים.

והיא תעצום את העיניים חזק כדי לא להסתנוור ולא לזכור ולא לשכוח ולא לראות ולא להיראות, עד סוף היום, עד סוף הים, עד שיגמר, עד שיתחיל, עד בכלל. כי לעצום עיניים חזק תחת השמש זה לפעמים גם למות.

אבל כל זה יקרה אחר כך.