להדליק את הטלוויזיה בשבע ולצפות בלונדון וקירשנבאום הפך אצלנו הרגל קבוע כבר לפני חודשים רבים. מה שמשך אותנו היה נקודת המבט השונה של השניים על ענייני היום ויותר מכך העובדה שהם מתמקדים באייטמים פחות חדשותיים, פחות פופולריים ולעתים אף איזוטריים לגמרי, ומעניקים להם תשומת לב והופכים אותם למעניינים. עם זאת, לאחרונה, כלומר בשבועות האחרונים, אולי כבר כמה חודשים, האייטמים בתוכנית הולכים ומתקצרים וכן הם נוטים להתמקד ביותר עניינים פופולריים שממילא מתעסקים בהם ללא סוף בחדשות ושאר התוכניות, וכשכבר מגיע אדם מעניין, שלא מראיינים בכל מקום אחר, ומדבר על נושא מיוחד, הזמן המוקצב לו אינו ומספיק כדי לבטא את מלוא הרעיון ולספק אותנו, הצופים. המגמה הפופוליסטית הזו, שאינה מתאימה כלל לאופי התוכנית ובעצם הופכת אותה לעוד תוכנית חדשות רגילה (עם מנחים מצויינים אמנם, אבל בכל זאת נושאים רגילים וזמן מועט להתעסק בכל נושא ונושא) מלווה גם בתוספת נכבדת של אייטמים פרסומיים נטו, שנועדו לקדם הפקות של ערוץ 10 ולרוב אין להם כל מטרה אחרת שמצדיקה קיומם בתוכנית. לבסוף, הולכים ופוחתים האמנים שנהגו השניים לארח בסוף התוכנית כמעט מדי יום, וכעת ניתן לצפות ולהאזין ללהקה שמופיעה בתוכנית רק אחת לשבוע-שבועיים, וזה חבל מאוד, כי גם האמנים שנהגו לארח היו כאלה שאינם מתארחים במקומות אחרים ואחרת לא הייתי זוכה לשמוע.

לסיכום, חבל. אני אמשיך לצפות בתוכנית, אך בחוסר תשומת לב ופחות עניין, וזאת רק משום ההרגל ומשום שאינני נוהג לצפות בחדשות מעבר לכותרות הפתיחה. כמו כן, אני יודע, שככל שהמגמה הזו תמשך ההרגל ילך וידעך ואולי אף יעלם מתישהו לטובת דברים אחרים, מעניינים יותר.

ואם כבר פתחתי בטלוויזיה פופולרית, אז הנה אתמול כשהמתנו ל"משרד" (the Office) המשעשע והמקורי כתמיד, זפזפתי לערוץ 2 (כי הוא מתחת לערוץ 3 וקל להגיע לשם), ונתקלתי ביהודית רביץ, האדירה והדגולה. אז החלטתי להשאר כמה דקות, למרות שמדובר בכוכב נולד. היתה איזו בחורה בלונדינית איתה שעמדה בדיוק לשיר את "רחבת הריקודים" האהוב והטוב ויהודית אמרה שהן הפכו אותו לקצת קאנטרי. נשמע מעניין נכון? אז זהו, שלא רק שזה לא היה מעניין, אלא שאחרי שתי שורות שהבחורה שרה לא יכולתי לסבול את זה עוד והעברתי ערוץ. הבחורה שרה זוועה. זו כוכבת נולדת? זו זמרת? לעזאזל, כמה שזה היה נורא לשמוע! מה גם שהסאונד של כוכב נולד ממש רע, אין באלאנס ואין כלום. וזה אחרי חמש עונות, הייתי מצפה שילמדו לעשות את זה כראוי. מאוחר יותר זפזפתי לשם שוב, אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שכולם גרועים כל כך (וזאת על אף ששמעתי לפני כמה שבועות את הבחור הצעיר והשמנמן שר איזה שיר ונבהלתי מהיכולת העגומה שהציג והתבאסתי מהחוסר בביקורת שהפגינו השופטים שפירגנו יתר על המידה, ואולי בכך נעוצה הבעיה!). אז בדיוק היה איזה בחור חמוד שעמד להתחיל לשיר את "געגוע" המצויין של רביץ, שאמרה שהבחורצ'יק לוקח את השיר לכיוון יותר רוקי ויותר מודרני. נשמע מעניין, חשבתי, כשהתחילו לנגן את השיר. נשמע נורא! חשבתי כשהתחיל הבחורון לשיר. החלק של יותר רוקי היה שייך ללהקה בלבד, שניגנה את השיר כשיר רוק. אבל הכוכב הנולד היה איום ונורא, לא יכול לשיר את השיר הזה ולא מסוגל אפילו להתקרב לצלילים שמפיקה יהודית רביץ (למעשה הוא לא הצליח להתקרב אפילו לצלילים שהיה מפיק כל זמר סביר אחר). אחרי בית אחד התייאשתי וכיביתי את הטלוויזיה. איום ונורא, נורא ואיום. ואני עוד אחד שאוהב מוסיקה, בייחוד כזו שנשמעת קצת אחרת, בייחוד כזו שלוקחת שירים מוכרים למחוזות לא ידועים. מה שמוביל אותי לעניין הבא -

בשלב מסויים במהלך הערב שודר בין תוכניות בערוץ 3 קליפ של "רד בנד" (מהסדרה החדשה ההיא עם הבובות, שלא ראיתי כי אין לנו וי.או.די.) שביצעו יחד עם הבנות נחמה את בלק דוג של לד זפלין מעורב בהיט דה רוד ג'ק. ביצוע מגניב, מקורי וייחודי, והם עוד בובות וזה חלק מסדרת טלוויזיה שהמרכז שלה אינה כוכבים נולדים. בקיצור, תענוג, שעושה חשק לראות את הסדרה מתישהו, או לפחות לשמוע את כל השירים שיבצעו בסדרה הזו. כן ירבו.