אנחנו כבר לא כל כך בקשר. משהו כזה און-אנד-אוף. בעיקר טלפונים ואמירות של "נפגש" בלי שלמישהו מאיתנו באמת יש כוח להפגש. אבל ההיסטוריה והקרבה קיימת בכל זאת. אז שלחתי לו מייל ליום ההולדת, שחל היום. במהלך הכתיבה הבנתי שהברכה הזו נכתבה יותר בשבילי מאשר בשבילו.
היי לך שם, גדלת בשנה.
אין מה לעשות, יום ההולדת שלך לנצח יזכיר לי שני דברים -
האחד הוא חגיגות יום ההולדת שלך במלבורן, אוסטרליה. היה נהדר. עשינו ראשים בצריף שבחצר הבית ברחוב לאורה בסיינט קילדה ושמענו ברקע את הדיסק שקנינו בתאילנד של קפה-דל-מאר. ההוא עם הדולפינים. המצאנו לשירים מילים וצחקנו בלי סוף לדעתי. אחרי יותר מדי ראשים ודי הרבה זמן הגיעו לקחת אותנו לבית הכנסת ההוא של חב"ד, הנסיעה היתה די מבעיתה והיינו גמורים. בשלב מסוים הסתתרת מתחת לשולחן בחדר האוכל של חב"ד משום שהצביעו עליך כמי שחוגג יום הולדת באותו יום. אני זוכר את זה במעורפל, כאילו זה היה אתמול. למעשה, אני לא משוכנע אם זה באמת היה יום ההולדת שלך או יום אחרי והחלטנו פשוט לחגוג באותו יום כי ביום ההולדת עצמו פספסנו את החגיגות משום שטרם הספקנו להגיע למלבורן (בילינו באוהל במינוס שש מעלות בערך, כמובן שעישנו והיה כיף, אבל לא ממש חגגנו כראוי).
הדבר השני גם כן קרה באוסטרליה, התקשרנו לע' לאחל לו מזל טוב. זה מתקשר לי משום שמדובר ביום הולדת ובאוסטרליה ובך. אני הייתי אז מסטול, אבל לא מאלכוהול או סמים, סתם מסטול מהחופש (אח! איזו תחושה נהדרת! הא?!) ואמרתי לע' איזו ברכה הזויה, שהנה חלפה עוד שנה ולמעשה לא צריך להיות מדוכאים מכך משום שזה אומר שהנה הוא מתקרב עוד קצת לסוף ולא נותר עוד הרבה לסבול. אז אני לא חושב שהיה לזה הרבה הגיון, כי היינו צעירים בהרבה, חופשיים בהרבה ומאושרים בהרבה (אפילו שהיום אנחנו עדיין צעירים, עדיין חופשיים ועדיין מאושרים, אבל בצורה אחרת, חייבים להודות בזה נכון?). היום זה נשמע יותר הגיוני. יודע מה, בוא נחליף את הקונוטציה של המוות בקונוטציה של הפנסיה. זאת אומרת, שעם כל יום הולדת שמגיע אנחנו מתקרבים יותר לסוף, כלומר לפנסיה, שאז זה סוף העבדות. אין עוד צורך להתאמץ בשביל הכסף ואפשר פשוט לנוח חופשי.
אז רגע, אנחנו מדברים על יום ההולדת שלך, שחל היום, והנה אני שוקע בזכרונות, מתענג על הנוסטלגיה, מבכה את הנעורים שחלפו ומסתבך בהגות פילוסופית בגרוש וחצי. המבט צריך להיות קדימה, זה נכון, אבל לא באופן כזה מיואש, הרי איננו מיואשים באמת. רק לעתים היאוש תופס אותנו לא מוכנים ומחלחל למחשבותינו ומכביד על כתפינו ומעיק על נשימתנו, אך למעשה אנחנו חופשיים ומאושרים מתמיד. למעשה, האהבה מלווה אותנו, השמחה נמצאת בהישג יד תמיד, העבודה, מחורבנת ככל שתהיה, מאפשרת לנו לחלום ולהגשים (גם אם לא בטווח המיידי) והחיים, החיים מתקדמים הלאה ללא כל הפרעה, האישיות מתפתחת, הנפש מתעצמת ואנו מכירים את עצמנו יותר ויותר עם כל יום שחולף.
לא אדם מאמין אנוכי, אתה יודע. לא במזל, לא באלוהים ולא בכל המצאה אחרת שהגו מוחות קודחים בחיפושים אחר נחמה או תקווה. רק באדם אני מאמין וביכולותיו המנטליות והפיזיות לעצב את עולמו כרצונו ואת חייו כפי תאוותו. לכן אאחל לך רק שתשכיל לעשות כן, ונראה שהנך כבר בדרך לשם, כך שלא מדובר באיחול סרק, תקוות שווא, אלא במין נבואה שבוודאי תגשים את עצמה.
יום הולדת שמח,
מחברך,
מישהו אחר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: