יואל קטן שלי,

בעוד כמה שעות, בדיוק בארבע ארבעים ושתיים לפנות בוקר של ערב ראש השנה, תחלוף שנה מהרגע שנולדת. אני נזכר ברגע הזה ולא יכול שלא לחוש משהו מאותה התרגשות שחשתי כשראיתי אותך בפעם הראשונה, קטן כל כך, סגלגל, נח בפעם הראשונה על הבטן של אמא שלך במקום במקום בתוך הבטן שלה. כמה שאהבתי אותך לפני כן, באותו רגע אהבתי אליך התעצמה פי מיליון ויותר, לאהבה שהיא יותר מרגש רגיל. באותו רגע הבנתי שזהו זה, אני שלך לנצח ולא אוכל לאהוב מישהו יותר משאני אוהב אותך.

מאז חלפה שנה, כך שניתן היה לבדוק את ההרגשה שלי אז, עד כמה היא היתה מדויקת, ובכל יום שעבר ההרגשה שלי רק התחזקה והתאמתה. השנה הזו היתה השנה שבה הכי אהבתי, הכי שמחתי, הכי הייתי מאושר, שהייתי אי פעם בחיים. והכל בזכותך, בזכות היותך מי שאתה – יואל הקטן שלי, שלנו, של אמא ושלי. יואל המושלם שלנו. יואל היפה, החמוד, המקסים, החכם, המוסיקלי, הרקדן, השובב, המוכשר, המצחיק, הצוחק, האוהב והאוהב שלנו.

מרגע שנולדת מתנגנים לי שירים בלב ובראש, שירים שמדברים על אבות ובנים. ביניהם "כל עוד" על האבא שמלווה את בנו לבית הספר ומרגיש, בדיוק כמו שאני מרגיש כשאני רואה אותך, ש"גם אם אלך בגיא צלמוות אני לא אירא, גם אפול פתאום יאמר ליבי שירה" ובשביל הזמן עד שתלך לבית הספר ואלווה אותך ממרחק כדי שלא תובך שאביך לוקח אותך לבית הספר יש לי את "Beautiful Boy" שמזכיר לי שלמרות שאני כבר ממש לא יכול לחכות לראות איך תהיה כשתגדל, אני צריך סבלנות ולחכות ובינתיים לזכור שהחיים הם מה שקורה לנו בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות. וזה מתקשר לי כמובן גם לשיר שלך, "לוקח ת'זמן", כי הכי כיף לקחת ת'זמן יחד בכל פעם שמוצאים קצת זמן בסביבה.

אוהב אותך מאוד, הכי בעולם, ומצפה לראות אותך ממשיך לגדול בכל יום, לאט לאט, שן אחרי שן, סנטימטר אחרי סנטימטר וקילו אחרי קילו, ולחבק אותך כל יום, ולחייך איתך כל יום, ולנשק אותך כל יום, ובעיקר לשמוח איתך כל יום ולהיות מאושרים ביחד, כי כשאנחנו יחד אי אפשר אחרת.

אבא שלך

אני מניח יד על הבטן של אמא שלך ומרגיש אותך זז בפנים. על מה אתה חושב עכשיו? אתה יודע שבעוד שלושה חודשים בערך תצא משם לאור העולם הזה, להתחיל לחיות את החיים שממתינים לך? אם אתה חושב על מה שעומד לקרות בקרוב, אתה בטח קצת נלחץ, כי אין לך מושג מה זה הקולות האלו שאתה שומע ומה מחכה שם. אז בוא ואספר לך כמה דברים על העולם הזה שמחוץ לרחם.

ראשית, כדאי שתדע שזה הרבה פחות גרוע ממה שנדמה לפעמים. למעשה, החיים האלה והעולם הזה, יש בהם הרבה מאוד הזדמנויות לאושר והנאה. ישנם מקומות כל כך יפים שתוכל להתבונן בהם שעות ולהנות מעצם ההתבוננות. יש בני אדם שהשהייה במחיצתם תגרום לך לצחוק, להתפעל, להתעניין ולהיות מאושר מעצם ההכרות איתם. אני מקווה כמובן ששניים מהאנשים האלו יהיו אמא שלך ואני. יש מוסיקה שתשמע ותגרום לך עונג אדיר וספרים שתקרא שידהימו אותך לגמרי בעוצמתם, ואמנות שתפיח בך השראה אדירה.

עם זאת, צריך לזכור שלפעמים הדברים הם כמו שהם נראים, והם ממש לא משהו. יש סבל בעולם ויש כעס ושנאה. יש מקומות כל כך איומים שהם יכולים לגרום לך סבל אפילו אם רק תקרא עליהם או תראה אותם בטלוויזיה. ישנם אנשים שהאינטראקציה איתם, גם אם היא שולית לכאורה, יכולה לגרום לך צער וסבל. מאנשים כאלה ומקומות כאלה יש להיזהר ולנסות להימנע עד כמה שניתן. במקרים האלה רצוי להקשיב לאינסטינקטים שלך, הם בדרך כלל צודקים לגבי אישיותו של אדם או מהותו של מקום.

אני יודע שהפסקה הקודמת נשמעת מפחידה ומאיימת. אבל אין מה לפחד, הרי בסופו של דבר גם האנשים הטובים וגם הרעים חיים בעולם הזה, ובסופו של דבר, כולם מצליחים לשרוד בו. ההבדל היחיד בין אנשים ששורדים בעולם הזה, הוא עד כמה טוב להם בזמן שהם עושים זאת. והשאלה עד כמה טוב לך, למרבה השמחה, תלויה בעיקר בך. ככל שתכיר את עצמך טוב יותר ותדע על עצמך מה עושה לך טוב, מה גורם לך הנאה, מי האנשים שאתה אוהב ומהם המקומות בהם אתה מעוניין לשהות, כך תוכל יותר להיות מרוצה מחייך וכך יהיה לך טוב יותר רוב הזמן.

הזהר מהתסכול, מהייאוש, מהחרטה ומהעיסוק במה יכול היה להיות או מה יהיה. השתדל להימנע מכל אלה, באשר הם מיותרים לגמרי, כמו רוב ההתעסקות בלא נודע. העבר עבר כבר ועיסוק במה שקרה, מעבר מהניסיון ללמוד כיצד להתנהג בסיטואציות דומות בעתיד, מיותר לגמרי. העתיד, עתיד לקרות בעתיד ואין לנו הרבה השפעה עליו, גם אם נעסוק במשך שעות רבות במחשבות ותכנונים, הרי שבסופו של דבר, כמעט תמיד, הדברים מתרחשים אחרת משתכננו. תתרכז בעכשיו, במה שקורה כעת, ובשאלה כיצד אפשר לגרום לזמן הזה להיות מנוצל טוב יותר. ניצול טוב של הזמן הוא עשיית דבר מה שגורם לך סיפוק, הנאה או שמחה.

ברור שלא הכל שחור ולבן וברור שגם מה שכתוב למעלה אינו מדויק ונכון תמיד, כי גם כזה הוא העולם וכאלה הם החיים – לא וודאיים, לא ברורים ולא חד משמעיים. זה נשמע מבלבל, אבל שוב, אנחנו כאן כדי לעזור לך להסתדר עם זה, להבין איך זה עובד ואיך להשתמש בזה נכון. אז לפעמים תכעס, לפעמים תהיה עצוב, לפעמים תתאכזב ולפעמים תתייאש. אבל ביתר הזמן יהיה לך טוב ותהיה מאושר לחיות על ההזדמנות לחיות את החיים האלה, בעולם הזה. וכמו חיסון, שלרגע הוא כואב אבל אחר כך הוא מועיל, יהיה הרגעים הכואבים והקשים בחיים, כואבים וקשים רק לרגע ולאחר מכן יתגלו כמועילים.

כל זה אמנם נשמע מסובך, וזה עלול להיות מסובך עוד יותר, אבל אנחנו ננסה לעזור לך כדי שתגיע לזה. דע שאתה תוכל להגיד לנו מה שתרצה, להביע כל שאיפה ולהתעניין בכל דבר, ללכת לכל כיוון שליבך מושך אותך אליו, ושאנחנו נתמוך בך ונעזור לך לבדוק כל פינה בנבכי נפשך, עד שתגיע לאמת הפנימית שלך. עד שתצליח להפיק את המיטב מזמנך. אין דבר שתוכל לרצות שיאכזב אותנו, אין מילה שתוכל לומר שתפגע בנו. תראה מה זה, אתה עוד לא ממש איתנו, עוד לא נולדת, וכבר אוהבים אותך עד כדי כך שמוכנים לקבל אותך ללא תנאים מוקדמים.

כשכתבתי לך את המכתב הזה עוד לא ידעתי שכבר התחלת את דרכך אל העולם הזה. כבר היית שם, מרחף לך ברחם, לא גדול יותר מחצי גרגר אורז. עכשיו אתה אמור להיות כבר בגודל של גרגר אורז שלם, ובגלל מצב האורז בעולם נראה לי שהכי חכם מצדך יהיה לחכות עוד שמונה חודשים בערך עד שתצא, כדי שתרגע המהומה סביב האורז ותוכל לצאת בשקט לעולם. חוץ מזה, עד אז כבר לא תהיה אורז, תהיה בנאדם.

האמת היא שיש לי הרבה דברים שהייתי רוצה להגיד לך, כל מיני רעיונות שעולים לי בראש בימים האחרונים. כל מיני מחשבות, שאיכשהו, למרות הלחץ והדאגה שכבר הולכת ומשתלטת עלי והופכת אותי בעל כורחי לאבא פולני אדוק, מצליחות להתגנב להן ולעלות לתודעתי. אבל אני אמתין איתן עוד קצת, עוד שלושה שבועות או משהו כזה, אחרי שנלך לרופא שיראה לנו שיש לך דופק ושהכל בסדר איתך. לא שאני חושב שמשהו לא בסדר, אני אופטימי כמו תמיד (עוד תלמד להכיר אותי ואיך אני תמיד ככה) ומשוכנע שבתחילת ינואר 2009 כבר תהיה איתנו מחוץ לבטן של אמא שלך.

עכשיו אני חוזר לעבודה, אני עושה את זה בחוסר רצון, אבל אין ברירה.

נמשיך להתכתב בהמשך וד"ש מאמא,

אבא (אוי זה מוזר להתייחס לעצמי ככה... אבל בטח אתרגל מתישהו).

אולי לא תאמין כשתקרא את זה, אבל מתישהו, לפני כמה שנים, לא היית עדיין ואני, זאת אומרת אבא שלך, בכלל לא הייתי בטוח מתי תהיה ואם בכלל תהיה (ואולי בכלל אתה היא ולא הוא? מטעמי נוחות אחליף לסירוגין את ההתייחסות מזכר לנקבה ומיחיד לרבים, במקרה שאת בכלל הם או הן).

בוא נתחיל, אם כן, בכך שאסביר לך את נסיבות כתיבת המכתב הזה: היום יום רביעי, 23 לאפריל 2008. אני יושב במשרד שאני עובד בו ואמור לכתוב איזשהו הסכם, הפעם דווקא בעברית. כבר כתבתי את רובו ועכשיו אין לי כוח עוד להמשיך ולכתוב ולכן הפסקתי והתחלתי לשוטט באינטרנט (אם היום, כשאת קוראת את המכתב הזה כבר אין דבר כזה לשוטט באינטרנט, או לעבוד במשרד, תשאלי אותי לגבי הדברים האלו ואסביר לך בשמחה). כהרגלי, כשאני משוטט באינטרנט, המחשבה שלי נודדת וקופצת מעניין לעניין ומנושא לנושא, בדיוק כמו שהעכבר שלי מקליק מלינק ללינק ומאתר לאתר (שוב, אם זה לא ברור, תשאלו, בשביל זה אני פה, בשביל לענות על השאלות שלכם ולהפוך את החיים שלכם ליותר ברורים ומהנים).

אז המחשבה שלי נדדה לה וחשבתי על כך שצריך יהיה להסביר לך למה הבאנו אותך לעולם, כי לי בעצם מעולם לא נתנו סיבה טובה למה. סבא וסבתא שלך פשוט אמרו לי שהם אהבו אחד את השני מאוד ובגלל זה הם עשו יחד ילד (אותי). הבעיה עם הסיבה הזאת היא שכעבור זמן מה ידעתי שסבא וסבתא שלך כבר לא כל כך אוהבים אחד את השני ובעצם נשמטה הסיבה בגללה הביאו אותי, ואם לא נשמטה, הרי שלפחות הפכה כבר ללא רלוונטית.

התשובה לשאלה למה נולדת, היא שנראה היה לי ולאמא שלך שאנחנו יכולים לעשות אותך מאושרת, שיהיו לך חיים טובים ותגדלי להיות אישה שמחה, מרוצה, טובה ומצליחה כפי שתחשקי להיות. ואני מודה, שסיבה נוספת היא שחשבנו שיהיה כיף מאוד לגדל אותך ולהיות ביחד משפחה (נו, צדקנו? ספרי לי, אני ממש רוצה לדעת מה את חושבת). בשני המקרים, הסיבה היא את עצמך. זה מוזר להיות גם הסיבה וגם התוצאה של משהו, אבל נראה לי שבמקרה שלך זה הכי נכון לומר זאת. אני יודע שעכשיו את יושבת וחושבת, מה הוא רוצה ממני האבא המעצבן הזה, עם ההתחכמויות המטופשות שלו. אני יודע שהרבה פעמים מתעצבנת על העולם ועל הקיום ועל הכל, ויודע שבאמת הרבה פעמים העולם הזה לא משהו, אבל בכל זאת החלטנו להביא אותך לעולם הזה כי החלטנו, כי היית בדמיוננו, היית במחשבותינו ובגופנו עוד הרבה לפני שהיית באמת. רצינו אותך בגלל מה שאת, בגלל שאת הבת שלנו, בגלל שידענו שנאהב אותך, בגלל שידענו שיהיה לנו כיף יחד, ולמרות שידענו שהעולם לפעמים די מדכא.

מה שאני אוהב בהסבר הזה, לפיו אתן הסיבה לקיומכן, זה שהסיבה הזו לעולם לא יכולה להפוך לבלתי רלוונטית. אתה תמיד תהיה אתה, וכל עוד את הבת שלנו את הסיבה לכך שרצינו שתהיי הבת שלנו, אתם הסיבה לכך שאתם בחיים.