| 5/2006
 כל כך לא נעים לי לעדכן אבל אין ברירה - הוא בגד בי לאורך השנים
לא כתבתי פה בזמן האחרון. היה לי לא נעים להודות במה שקורה בחיים שלי. בעיקר בפני מי שעקב אחרי הסיפור.
נמאס לי לשמוע כבר 'תזרקי אותו'. בעיקר בגלל שברור לי שכולם צודקים.
גיליתי שבועז בגד בי לכל אורך הקשר, עם אחת הידידות שלו. לא ברור לי בדיוק מדוע, אבל היא באה לספר לי. בהתחלה הוא הכחיש, ובסוף כשאמרתי לו שנפגשנו אני והבחורה והיא הראתה לי SMSים שלו, הוא הודה, התנצל, וביקש שננסה לשקם את הקשר שלנו.
הסכמתי. כן כן, אני מרגישה כבר כמו סמרטוט, אין צורך לומר לי את זה שוב.
התחלנו ללכת לטיפול זוגי - היינו בטיפול אחד עד עכשיו. היה נראה לי שאנחנו משתדלים, וגם מצליחים, לדבר. לא בהכרח בטיפול, גם לבד, ביננו, אחרי זה. הצלחתי לדבר על דברים שעמדו לי בגרון במקום לבלוע אותם חזרה כפי שבד"כ עשיתי. זה היה לי טוב.
היום בערב העליתי שוב את נושא הסקס. ולא הצלחתי להיות נחמדה. הייתי ממש לא נחמדה. כעסתי, רתחתי. וכך אני עדיין. לא ברור לי איך נראה לו נורמלי שהוא גומר כל פעם בסקס, שאני *גורמת* לו לגמור, ואילו הוא לא דואג לי - אולי דאג לי בעשר אחוז מהפעמים, וזה גם אם אני נדיבה בספירה.
קראתי לו אגואיסט מגעיל - סופסוף מצליחה להוציא את המילה הזו מהפה. המילה שלא רציתי בכלל לחשוב אותה. תמיד חיפשתי תירוצים בשבילו. לא יתכן שהוא אגואיסט, לא, יש לו סיבות, בעיות בעבר, וכו'. כי אם הוא אגואיסט, מה אני עושה איתו.
אבל בדיוק כמו שקשה לי לקלוט אבל אין לי ברירה שהוא לא הבחור התמים שחשבתי שהוא, שהוא היה מניאק ובגד בי, כך אני צריכה גם לקלוט - הוא גבר אגואיסט בסקס. כל התירוצים היו בדיוק אלה - תירוצים. לא מתאים לו לרדת לי, אז הוא לא יורד. מה זה משנה?
נראה מה היה קורה אם *אני* הייתי משאירה אותו בלי לגמור.
בנזונה.
הריב היום היה מגעיל, כמו כל הריבים שלנו בעבר. וגם נגמר מגעיל, ולא דיברנו, ורק אני, הסמרטוט, באמצע הלילה כשלא הצלחתי לישון, באתי אליו (הוא הלך לישון בחדר השני), רציתי לדבר... דיברנו רק קצת, הוא חזר למיטה, הלך לישון, ואני נותרתי עם המחשבות הסיבוביות במוח, שהלוואי ויכולתי להפסיק אותן. אז במקום לישון, הנה אני כאן.
לא גמרתי איתו בענין הסקס - אני מתכוונת לדוש ולדוש בזה, גם בטיפול הזוגי - אני כל כך כועסת, שחייבת לדבר על זה. כן, תכונה מעצבנת של נשים, כנראה.
ואחרי שאדוש בזה, אחרי שאנסה ואנסה לגרום לו להבין אותי, כנראה שאצטרך להבין שזה לא יקרה לעולם, כי כאמור, הוא אגואיסט.
הלוואי ואבין את זה, הלוואי ואעזוב אותו כבר, אמרתי לו היום שאיבדתי כל טיפת כבוד עצמי בזה שבאתי אני אליו. אבל הוא בחיים לא עושה את הצעד הראשון. ואני, הייתי מלאת כוונת לא לעשות אותו בעצמי, אמרתי לעצמי שאם הוא לא בא אלי בבוקר, אם הוא לא מסוגל לעשות את הצעד הראשון פעם אחת בקשר הזה, אני עוזבת. במילים אני מצוינת, במעשים פחות.
מעצבנת אותי התגובה של חלק מהאנשים שדיברתי איתם - גברים בעיקר - שלא נרעשים מענין הבגידה. מה הקטע אצל גברים, למה זה נראה להם נורמלי? היום בטלויזיה (כשלא נרדמתי) היתה האופרת סבון הזו בערוץ 3, משהו על כדורגל, ויהודה לוי כנראה בגד שם באשתו, והוא מדבר עם האבא של אשתו, שבהתחלה כועס עליו שפגע בבתו, ואומר לו שמה הוא מתרגש, גם הוא בגד, ככה זה אצל גברים, מה הסיפור. ונראה שהאבא הזה משתכנע. גברים מגעילים.
טוב, הנה, עדכנתי.
אלה
| |
| כינוי:
אלה
בת: 55
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
