"אולי תיתני לי צ'אנס לצאת איתך? אף פעם
לא יצאתי עם גיבורת על" הוא אמר בשקט, מביט בה במבט מתחנן.
"אני גיבורת על כי יש לי סרטן?" היא שאלה בהשתהות מביטה בו
בעיניה הגדולות.
"את גיבורת על כי את האישה הכי חזקה שראיתי בחיים שלי. תני לי
הזדמנות, גלי" הוא אמר במהירות, מנסה למקד את מבטו בעיניה הכחולות הגדולות.
"למה לך להיכנס למיטה חולה? אנחנו מכירים מספיק זמן כדי שתוכל
לדעת מה המצב שלי. הוא גרוע" היא שאלה בניסיון כנה להבין מה עובר לבחור הזה
בראש.
"למה לך לחסום אותי? מה אכפת לך לתת לי צ'אנס?" הוא התעקש,
יושב על ידה ומנסה את מזלו.
היא הסיטה את מבטה ממנו והתבייתה על מכונת החמצן שהייתה מחוברת אליה.
"זה פשוט לא נראה לי נכון לך. אתה בחור בריא, אתה רחוק מכול זה.
יש לך הכול, אתה מוצלח. אתה נראה טוב. אתה נוסע ברכב יקר. יש לך שיער בלונדיני על
הראש, נמשים, עיניים ירוקות וחיוך בוהק. מה בן אדם כמוך מחפש בי? יש הרבה בנות
בריאות בחוץ. לך אליהן. לך!" היא שאלה, מרגישה את הדמעות חוסמות את גרונה.
"אני מכיר אותך כבר שנה שלמה. התכתבנו מאות אם לא אלפי פעמים.
אני מכיר אותך עוד לפני שחלית ואחרי שחלית. ודווקא עכשיו את לא מוכנה לתת לי צ'אנס
להיות שלך? וחוץ מזה אין לי מה לחפש בחוץ, ניסיתי לצאת עם בנות אחרות, אבל את היא
זו שלא יוצאת לי מהראש גלי. רק את" היה נראה שכול הנושא הזה חשוב לו מאוד.
הוא באמת ובתמים היה מוכן להיות שם בשבילה.
"אני עושה את זה בשבילך. יש לי סרטן, אתה אולי לא מבין בזה. אבל
יש לי סרטן. אני עלולה למות מתישהו. להתפוגג מכאן" אמרה גלי בשקט, מרגישה את
הגודש הכבד מנשוא מתגבר בגרונה.
"לא אכפת לי. אני כאן. חיים רק פעם אחת" הוא אמר בשקט,
מתקרב אליה ואוחז בידה.
"ברור לך שאף אחד לא הולך לתמוך בזה, תומר. ב'אנחנו' הזה"
היא אמרה, מרגישה את הדמעות מציפות את עיניה.
"לא אכפת לי מכולם. אכפת לי ממך וממני. זה אני ואת נגד
העולם" אמר תומר בתמיכה מלאה "אני כאן בשבילך, מוכן לעבור איתך הכול.
תאמיני לי כבר".
היא הביטה בעיניו, מרגישה את מסך הדמעות מתפרץ לכול עבר ואת החום
השמימי של טיפות המלח שניתצו על לחיה.
"ואם אני אמות? מה תעשה לבד?" היא שאלה בכאב, שפתה התחתונה
הסתלסלה בכאב. היא נשכה אותה בשיניה כדי להפסיק את הרעידות.
"את לא תמותי. אני פה אתך. את גיבורת על, שכחת? גיבורות על לא
מתות. הן רק מתחזקות" הוא אמר והתקרב אליה, אוחז בפניה בעדינות ומנגב את
לחיה.
"מרשה לי?" הוא שאל, מתקרב אליה עוד יותר ומיישר אליה את
מבטו.
"איך אפשר לומר לך לא?" היא פלטה בהנחה וחייכה חיוך קטן
ומתוק.
הוא נשק לה על מצחה, לאחר מכן על אפה ובאיטיות קוסמית הוא הגיע אל
שפתה העליונה. נושק לה באיטיות, מרגיש את שפיה מתרככות ונעשות חמימות ורטובות.
ליבה החל להלום בקרבה במהירות, היא תפסה את שיערו, מתחילה להרגיש את
האומץ משתלט עליה.
שפיהם התחככו זה בזו בחום מנשקים ומפסיקים מביטים זה בזו במבטים
עמוקים וארוכים.
"אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים" היא אמרה בשקט, מנגבת את
דמעותיה האחרונות.
"את לא מבינה כמה שאת טועה. את הדבר הכי טוב שיכל לקרות לכול גבר
בחיים. את האישה הכי מופלאה שפגשתי בחיי. אני אהיה שלך לנצח גלי" אמר תומר
בשקט, מנשק את לחיה ואוחז בידה בחוזקה.
***
גלי מתה לאחר שלוש שנים שבמהלכן התחתנה עם תומר והביאה לעולם ילדה
יפייפיה בשם עלמה. תומר מעולם לא התחתן שנית וגידל את עלמה לבדו, מספר לה כול יום
לפני השינה שאמא שלה הייתה בעלת כוחות על. כפי שבאמת האמין.
-
כשהתחלתי לרשום סיפורים קצרים לא חשבתי שאני כול כך יהנה מהם בצורה שתכניס אותי להתחלה חדשה בחיי.
אז מצאתי את עצמי כותבת המון סיפורים קטנים, ועוד 2 ספרים מהצד.
חוץ מהעובדה שאני סטודנטית בשנקר ועובדת במשרה חלקית וגרה בדירת סטודנטים עם בן זוג ומגדלת 4 חתולים. אני גם בן אדם שמחפש איפה לפרוק את המחשבות שלו.
זאת הייתה דרך אחת.
למי שמתעניין יש עוד קצת גם כאן:
http://www.tale.co.il/profile/batel-ben/
-
מאז העדכון חזרה שלי הקודם עבר המון זמן. אני בשוק שאני בכלל שוקלת לכתוב פה עוד פוסט. אבל זה קרה.
והנה אני כאן.
מקלידה את נשמתי החוצה ומנסה להרחיק מעלי מחשבות חולפות של הפסקה.
הרבה דברים השתנו, בעיקר אני ובעיקר הרצון שלי לפרוק כאן ולחפש את עצמי בין דפי ההיסטוריה הזו. ובהחלט יש כאן היסטוריה.
למי ששואל את עצמו. כן, אני עדיין בשנקר. עדיין בתואר.
זה התואר השלישי שהתחלתי בחיי, את זה אני חייבת לסיים. הגיע הזמן לעשות משהו עד הסוף.
עדיין סובלת מכול רגע, עדיין רבה עם מרצים על דעותיי ומקבלת בעקבות זה ציונים ממש נמוכים למרות שהרמה הביצועית שלי ממש טובה.
אבל ככה זה.
או דעה או ציון.
עדיף דעה.
כשקנינו וואקום.
אז כן באיזשהו שלב עברתי לציורים דיגיטליים.
אני מרגישה שיש לי עוד המון מה להשתפר, אבל אני בדרך לעליה. גם בלי המרצים ובלי התמיכה שלהם אני בונה את עצמי ואת תיק העבודות שלי.
וזה הכי חשוב!
:)
שיהיה יום טוב, בתקווה שיהיה פוסט הבא ולא אנטוש שוב לשנה שלמה.
בתאל בן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: