דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

חבצלת אמרה לי להפטר מהפרעת האכילה.

בלי לבזבז זמן* הלכתי לאכול שוקולד. מריר מיוחד עם שקדים קלויים**, ***

למקרה שהיו לכם התקוות שלי שזה יעבוד - זה כנראה לא. פסיכולוגים בכל מקום יכולים לנשום לרווחה.  

מצד שני נוצרה לי אנקדוטה משעשעת למחצה שהצדיקה, בדוחק, פוסט.

ואם אני כבר באנקדוטות:

מאז שעברנו לגור ביחד האיש מתלונן שכל פעם שאני מסדרת הוא לא מוצא את הדברים שלו. לי זה תמיד נראה מוזר - אני הרי שמה הכל במקום. אתמול נפל לי האסימון. חיפשתי בכל מקום הגיוני את נעלי ההתעמלות שלי. האיש עשה סדר בחדר השינה במהלך סופהשבוע. מסתבר שיש לנו דעות שונות לגבי המקום של דברים...

נכשלתי בטסט. מספר 2 לסיבוב הזה. מספר 4 בכלל. למעשה זו אשמתי. מילאתי בלילה שלפני הטסט שאלון "מי אני". אחת השאלות היתה בכמה טסטים נכשלתי. במו ידי כתבתי ארבעה והרסתי בכך כל סיכוי שלי לעבור. מצד שני הידיעה במחי מקלדת אני יכולה לשנות מהלכים במשרד התחבורה נותנת לי תחושת כוח עצומה...

הטסטר היה למעשה נחמד להפליא. הוא התבדח איתנו והתעניין בחיינו הפרטיים ובאופן כללי הסתיר בצורה יוצאת מן הכלל את העובדה שהוא התעורר בהחלטה שלא לתת לאפחד רשיון נהיגה היום. אפילו המורה שלי חשבה שהוא הגזים לגמרי. זאת אומרת, אני בכל זאת רק תלמידה, השתחלות בין שתי מכוניות בכביש צר אמור להיות משהו שעושים נהגים מנוסים וממהרים, לנהגים חדשים אמורה להיות סבלנות לחכות עד שהכביש יתפנה.

אוף. אין לי כסף לזה יותר. כל טסט עולה 300 ש"ח לבי"ס לנהיגה ועוד 116 למדינת ישראל.

צריכה לזכות בלוטו.לשם שינוי אפילו מילאתי כרטיס.

 מחפשת עבודה, מנסה להשאר שפויה, לא לגמרי עובד לי.

אוהבת את האיש, אפילו שהוא לא רוצה ילדים עכשיו 

זהו ממני לבינתיים.

ולמי שהבטחתי - אני אכתוב בקרוב מאד את הפוסט להיות שמנה עם ביטחון עצמי. אולי אפילו מחר.

* זאת אומרת בערך 7 שעות מאוחר יותר

**מריר כדי שלא יהיה לי טעים ואני אפטר מההפרעה כמובן

*** וכי זה מה שהיה בבית