לפעמים את יודעת ש
לא יקרה כאן שום דבר
אבל עדיין מקווה
להגיע למחר
גם אם לא הבטיחו לך
לנצח את העולם
לפחות תביאו לי
את הכוח למחר
...
פוסעת בין שבילים בעגמומיות, בקושי, בגרירת רגליים וצווחות ובכי נוראי שלא נשמע כמוהו. את נלחמת בעצמך, אף פעם לא מול העולם, עד מתי תגידי לי, תביאי ליקום הזה לגחך ממעל ולסמן וי נוסף ברשימת הכשלונות שלו. הוא הרי ידע שימייך קצרים, שמוחך רדום, שידייך חלשות, שליבך שבור. ומי הוא בכלל שיגיד לך שאת טועה, ממתי סופרים נזקים שעשינו על פני האדמה? לוקחים הכול לצד, מסתירים מתחת לשטיח ופותחים עוד דף חדש. כי מותר. כל יום, כל שעה.
ישיבה אפרורית לא תקים אותך מהכלום, ודברי שחור וייאוש לא יביאו לך דרור. קומי ילדה, קומי.
וי נוסף, חיים נוספים, דפים שהולכים ונגמרים מהמחברת.
צ'ורה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
