|
| 5/2010
My Favorite Clown
בלי מוזיקה טובה הלב שלי ריק, הנשמה שלי נבובה, הראש שלי נמחץ.
סבא שלי בבית. הסבא הישן והטוב, מרוסיה הישנה עקובת המלחמות, הדם והרעב, הסבא החייכני החזק והאופטימי, שיודע להעריך חיים רק בשל עובדת קיומם, רק בגלל שאז אסור היה להתלונן על חיים שטוחים ואפורים כי היו צרות גדולות יותר, רק בגלל שהנשמה לא הייתה רעבה למשמעות כי הקיבה הייתה רעבה לאוכל, רק בגלל שהחצי השני שלו היה בהחלט מושלם כי לא נותרו חצאים רבים אחרים, כי השלם שנוצר נבנה על כאוס וניצח אותו. כי איך אפשר להרהר בחיים לא חיים כשניצחנו, כשגברנו על רוע ממשי. רחובות סדוקים, ריח של עופרת, בכי של ילדים יתומים, דם, פירורי לחם, בדידות אמיתית, מוות.
איך אפשר להתלונן לאחר שנותרנו בריאים ושלמים. וזה הכול, בריאים ושלמים.
לפעמים יש בי צביטה של תהייה, האם עדיף לסבול סבל גשמי ממשי ולהעריך ללא עוררין את החיים לאחר שנים איומות של מלחמה קיומית יומיומית או לגלוש לתוך חיים של נוחות ורוגע, אך להלחם כל הזמן בשדים פנימיים שאוכלים את הראש. בדממה הפיזית ששוררת סביבי מרחפים מיליוני סימני שאלה, כי יש להם מקום להכנס. כי הדור שלנו נבוב, חי חיים חסרי משמעות, מחפש את התשובות שלו בעשבים, בבקבוקי זכוכית זולים, בצלקות שהוא חוזר ופותח עם הסכין, בדמעות סרק, במעשי תועבה, באלימות מעושה, בדמעות זולות, בשירים יקרים קצת יותר.
אין לנו במה להלחם חוץ מבעצמנו.
ונשאלת השאלה
במה עדיף להלחם.
קצת בית, קצת שקט, קצת שדים שחוזרים לבקרני.
קצת אסף, להרחיק אותם ממני.
We go marching
through these
scorching times
our lungs are filled with dirt
but no amount of
hurt
will stop us trying
We go marching
through these parching
times
rain will come again
and just like distant friend
we'll
both be crying
[My Favorite Clown-Asaf avidan]
צ'ורה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
