|
| 5/2010
one day baby
השמיים נהפכו תכולים וליבי יצא אליהם, פרץ את כלוב העצמות שלכד אותו ועף לחופשי.
ימים של הארות ודממה נדירה, נחת ושלווה פנימית שנפשי לא ידעה זה חודשים ארוכים. הכול כמו ברור עכשיו, שקוף כמו אגם זכוכית, והפכפך כמוהו.
ישבתי בחצר של חברתי הטובה ונתתי לרוח לשחק מעט עם שערי ומחשבותי אשר נדדו למחוזות רחוקים וחזרו קרוב לבית קרוב אלי עם מלאי מחודש של הבטחות ותקווה.
הייתי יכולה לספר לכם על מסקנותי בקשר למערכת היחסים הסבוכה עם אימי וההשפעות ההרסניות שלה עליי, או בקו ישר- על מערכות היחסים שלי עם גברים לאחרונה שמשקפים בעגמומיות את השפעת הסביבה בה גדלתי והחינוך אותו קיבלתי. הייתי יכולה לספר על אנשים מדהימים שהביאו אותי לגילויים מדהימים או ספרים טובים שעשו את עבודתם כהלכה ופתחו את ליבם בפני,חרטו את הפסקאות הכי יפות על נשמתי הצרובה והחזירו לה חן שמיימי.
הייתי יכולה ללהג ללא הרף, להתפלסף בלי סוף ולהתברבר ללא הפסקה, אבל היום החלטתי לנוח. היום אני אוגרת כוחות לחיים שמחכים לי, שנתנו לי להבין שהם שם, שהכול בעצם לגמרי בסדר בדיוק כמו שאני בסדר, בדיוק כמו כל מה שעברתי. הצלקות שלי יפות, הן מוסיפות חן ועומק וברק מיוחד בעיניים. הן סוגרות את הפינות היכן שאנשים רבים לא הצליחו לעמוד על טיבה של הילדה שעומדת מולם. הן פתחו אותי כמו ספר קריא חשפו את מערומי שטפו אותי וליטשו את דמותי, הן אני ואני הן, והצלקות שלי יפות.
מחרתיים אני חוזרת לעיר הדרומית שהפכה את עולמי והחזירה אותו על כנו. אולי זו בעצם אני, שהצלחתי.
ימים של הבטחה, שהכול בסדר, היה ויהיה.
רק תזכרי להיות עירנית לתפוס את הגל הנכון כשיגיע הזמן.
צ'ורה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
