|
| 9/2010
let it go
הערפל מתפוגג ואיתו המעטה שחסם לי את הנפש מלפרוח, שנים של קיבעון ופחד התנפצו ברעש חד ומדוייק על שפת ים מרוחקת, ששאבה לתוכה את כל השליליות שנזלה ממני.
לעזאזל, חשבתי לעצמי תוך בחירת מילים קפדנית, מי עוד אחראי לאושרי אם לא אני, מה יגרום לי לחייך אם לא גישתי, מה יעזור לי להשיג כל דבר שארצה מהעולם אם לא מעשי, איך אקבל פרופורציות נכונות על החיים אם לא מחשבותי. העולם קטן עליי, האנשים בו מזערים והחומות בו דקות כנייר, הכול הבל הבלים והמפלצות ששורצות בראשינו מקרינות סרטי אימה ועוטפות את ליבנו ברפש. החיים הרבה יותר פשוטים ממה שחשבתי, רק הראש היה כבד כל הזמן הזה.
והמוזה, המוזה מחלחלת לתוכי טיפין-טיפין וחוזרת אלי, כמה התגעגעתי אלייך אהובה.
צ'ורה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
