האמת שמסתתרת בפנים

קרוב משפחה שלי אושפז לאחרונה בבי"ח.

הוא ישב לו בבי"הס יום אחד ופתאום התחיל להרגיש נמלים בצד שמאל של הגוף.תוך דקה איבד תחושה.

אחרי כמה ימים בבי"ח ובדיקות מסובכות למינהין שכוללות צנרור והרדמה מלאה הם עדיין לא בטוחים מה קרה

אבל כל מה שהם אומרים וחוזרים עליו זה שזה היה אירוע מוחי.

אתם שומעים אירוע מוחי והמילה שבץ קופצת לראש.ואנשים מבוגרים מייד א"כ.

אבל לא.הבחור צעיר.וזה לא היה שבץ.

זה היה היצרות של כלי דם במוח.

מי שאמר לי שאני רואה יותר מידי טלויזיה טעה. רק בגלל ההיכרות על ER ועם האוס אני יכלתי להתדיין עם קרוב משפחה אחר בעל דוקטורט על הנושא.

והבנתי את דרכי הטיפול והאפשרויות.

אבל זה דווקא לא עוזר לי.

לקרוב משפחה שלי היה אירוע מוחי.

והחלק הכי גרוע זה שבבדיקות ראו שהיו לו עוד כמה אירועים לפני כן.רק שהוא לא הרגיש אותם.

איך יכול להיות אירוע מוחי בלי להרגיש?!?!?!

זה ממש מלחיץ!

איך אפשר למנוע ממנו עכשיו אירוע?

והכי גרוע זה שנראה שהרופאים שלו ראויותר מידי האוס גם כי הם לא מבינים מה גורם לאירועים האלה אז הם הולכים על שלילה.

נגרום לו לרוץ קצת-הוא לא מת? סימן שזה לא תסחיף קריש דם.

ניתן לו כל מיני תרופות-עדיין חי? סימן שזה לא איזושהי מחלה אחרת.

עוד מישהו חושב שזו הדרך הנכונה לאבחן?

גם אני לא.

יודעים אבל מה מצחיק?

סבתא שלי.

סבתא שלי לא התקשרה אליו.

בהתחלה חשבתי שזה בגלל שלא אמרו לה שום דבר.

כדי לא להלחיץ אותה והכל.

אבל אז נזכרתי בכמה אירועים שיגרמו לשתיקה שלה להיות הגיוניים.

לפני כמה פוסטים כתבתי שהייתי חולה.שהקאתי והתייבשתי ושהייתי צריכה שאמא תחזיק אותי רק כדי שאול לעמוד וללכת להקיא.

היינו בקשר עם הרופא משפחה כדי שברגע שיהיה לי חום שמצביע על התייבשות חמורה הוא ישלח לנו בפקס הפניה למיון.

בואו נגיד את זה ככה-לא התפנקתי.לא התבכיינתי.פשוט לא יכלתי לשבת או להשאיר שתי כפיות מים בבטן.

אבל סבתא..

חחח סבתא שלי קצת קשה לה לפעמים להבין שגם אנשים אחרים שהם לא זקנים יכולים להרגיש רע.

כשהרגשתי יותר טוב היא שאלה אותי אם התפנקתי קצת אצל אמא.

כאילו אני בת 8 שלא רוצה ללכת לבי"הס.

שבוע א"כ בדרך להאזכרה אח שלי איחר.

הסברנו לה שאחי (שהיה במיון לפני כמה ימים ושעדיין עובר בדיקות) שאחי לא הרגיש טוב ויגיע עוד מעט.

סבתא לא הבינה איך אנשים צעירים לא מרגישים טוב.

מה,הרי רק לזקנים יש את הזכות לקבל תשומת לב כשהם חולים.לצעירים אין את הזכות הזאת.

וככה הגענו לאירוע של הימים האחרונים עם הקרוב משפחה.

ההשערה שלי?סבתא לא אוהבת שיש יותר מידי פאז סביב מישהו צעיר.כי זאת זכות ששמורה למי שזקן.וזאת הזכות שלה.ולאף אחד אסור לקחת לה את מה שהרוויחה ביושר של עשרות שנים.

ואין דרך להסביר לה.

ניסיתי.

ניסיתי להסביר לה שגם צעירים חולים לפעמים וגם להם כואב.וזה לא אומר שבגלל שהם צעירים וכואב להם אז הם מתבכיינים.

לא.

לא הבינה.

אז עכשיו היא לא מצלצלת לקרוב משפחה.

מה עושים?