האמת שמסתתרת בפנים

אנשים הם חרא.

בשביל מה לטרוח?

בשביל מה להוציא את הנשמה ולהתווכח עם כל העולם ואישתו כשהמטרה היחידה שלנגד עיניי זה לשפר את המצב לכולם?

כי לשבת ולהתבכיין שקשה לנו וזה לא הגיוני אפשר לעשות

אף אחד לא רוצה לקום ולקחת את המושכות בידיים של עצמו

אבל מה הקטע המסריח הזה עם להיכנס באמאמא של מי שמחליט "אוקיי enough is enough" בואו נשפר את המצב" ???

כבר משנה שעברה מהיום הראשון התבלטתי כזאת שמארגנת דברים. האדם האחראי aבודק ועושה. אם צריך לארגן משהו לכיתה או לשכבה-מריה זה השם הראשון שאומרים אותו.

בסמסטר ב' בשנה שעברה כבר הייתי אחת מ5 נציגים של כל השנים במחלקה שלנו שהידברה עם האחראים. דיברנו. התכתבנו. נפגשנו. טיפלנו בנושאים שלמחלקה הפריעו.

והשנה לא הייתה שונה

התחלתי להפעיל את התותחים שלי כבר מתחילת השנה כי יש הרבה מה לשנות

כולם צועקים שקשה להם

שהדרישות לא הגיוניות

שהמחירים גבוהים

שהכמות זמן שניתנת לנו לא ריאלית

אנשים לא מוצאים זמן לעבוד כדי לממן את עצמם uנאלצים לחזור לגור עם ההורים או לבקש מהם כסף

סטודנטים שלא מוכנים לוותר על העצמאות שלהם ולא יכולים לעמוד בדרישות הכלכליות של התואר נאלצים לפרוש.

מבדיקה שערכתי מצאתי שסטדנט ממוצע ישן 4 שעות כל לילה במהלך השבוע (ואת השאר משלים בהירדמות בשיעורים). מגיע ללימודים לפחות יום נוסף מעבר לימי הלימוד שלו בשביל לעבוד על פרוייקטים ומוציא 15,000 ש"ח בשנה נוספים על ציוד וחומרים מעבר לשכר לימוד.

לפני הגשות סטודנטים עושים 2 וחצי לילות לבנים בשבוע ונמצאים בלימודים גם מעבר לשעות הפעילות רק כדי להספיק.

אני לפני הגשה של פרוייקט לא ראיתי את ההורים שלי במשך שבועיים. ואני גרה איתם!

אני לא יכולה לצאת מהבית כי אין לי מתי להרוויח מספיק בשביל להחזיק את עצמי בחוץ.

הייתי יוצאת מהבית כשהם קמים וחוזרת כשהם ישנים.

נמצאת בלימודים מ7 וחצי בבוקר עד 12 וחצי בלילה.

ועם כל זה עדיין לא הספקתי. לא לעשות את השיעורים בשאר המקצועות כמו שצריך ולא לעשות את הפרוייקט שעבדתי עליו בצורה הטובה ביותר.

לא הגיוני שסטודנטים (ואני מתכוונת ברבים.לא סתם ברבים, זה הרוב) מבריזים משיעורים כדי שיוכלו לעשות שיעורים למקצוע אחר

לא הגיוני שתואר מוצג כאפשרי לכל אחד אבל בפועל הוא אפשרי רק לאלו שיש להם עכשיו את הכסף הדרוש לו.

אז החלטתי שמספיק. אני לא מתבכיינת על עבודה קשה אבל יש שלב שהדרישות, הכמות, האיכות והזמן שניתנים ביחד כמכלול לא עובד.

הגישה שהכי מעצבנת אותי זו גישת ה"אבל סטודנטים כבר עשו את זה לפניינו. כנראה שזה אפשרי". כן אבל באיזה מחיר?

אנחנו מדברים על אותם סטודנטים שמכנים את התואר הזה 4 שנות גהינום. שמדברים על זה ש"אתם רק צריכים לשרוד את ה4 שנים הללו"

מצטערת. תואר של עיצוב שהתוצרים שלו אמורים לבוא לסטודנטים מבפנים. מהחלק הרך והנפלא הזה שרק רוצה לעשות וליצור לא צריך להפוך לגהינום.

מטלות והגשות לא צריכות להיות נטל וסבל צרוף. אנחנו לא אמורים לעשות את שיעורי הבית מתוך צורך אלא מתוך רצון.

והכי חשוב, אנחנו לא אמורים להישבר ולהתרסק כבר באמצע הסמסטר.

אין מספיק שעות בשבוע בשביל לחיות.אני לא מדברת על כל יום לצאת עם חברים לפאב. אני מדברת על לפחות פעם בשבועיים לצאת מהבית ולהינות. ואפילו זה כבר בגדר הפנטזיה.

סטודנטים שדיברתי איתם על זה אומרים לי שהם לא עושים כלום חוץ מלעבוד, לישון וללמוד. שהם לא ראו את המשפחה שלהם כבר למעלה מחודש. 

אתה לא יכול להרשות לעצמך להיות חולה. לא יכול להרשות לעצמך שיתקלקל לך הפלאפון או שתצטרך לעשות סידורים כלשהם בגלל שאין לך מתי. אין מתי במהלך השבוע להיפגש עם רופא אלא אם הוא מקבל אחרי 10 בלילה. אין לך מתי ללכת לתקן את הפלאפון כי אתה לומד בשעות של מעבדת התיקונים. אתה לא יכול ללכת לבית מרקחת להוציא מרשמים כי לא הספקת ללכת לרופא להוציא את המרשם מלכתחילה שלא לדבר על מתי בכלל ללכת לבית מרקחת עצמו.

ואחרי שכל זה נאמר והבנתם שיש פה בעיה רצינית, אני לא מבינה למה. אם כולם רואים את זה. כולם מבינים את זה. כולם מסכימים שהבעיה קיימת. למה לא לקום ולעשות משהו?

"כי שום דבר לא ישתנה" "כי את לא יכולה לשנות את המערכת" "עזבי סתם בזבוז אנרגיה" " את חיה בסרט מי כבר יקשיב לך?!" וכו' וכו'.

אבל למה?!

למה לא לנסות?!?!?!

אם אני אכשל לא השתנה דבר אבל אם אצליח כולנו נרוויח!!!

למה להוריד את הבנאדם שמנסה לעזור לכם?

ולמה לעשות עליו עלהום?! למה לצעוק עליו ולהתווכח איתו שהוא טיפש שלא יודע כלום מהחיים שלו?!

הרי חנויות וקפיטריות שנמצאים בתוך המוסד לימודים לא צריכים להיות יותר יקרים מהפיצוציה מעבר לרחוב. יותר יקרים מחנויות יוקרה שנמצאים בחוץ!

הקפיטריה לא צריכה לדפוק מחירים אסטרונומים אתם הרי מוכרים רק לסטודנטים! אנחנו לא בדיוק הקבוצה היוקרתית באוכלוסיה נכון?

אז למה להתלונן ולא לעשות דבר?!

הרי זה לא הגיוני ולא תקין שזה ככה!

למה בכל פעם מחדש להשוות מחירים לאוניברסיטאות אחרות שבאיזור ולהגיד "אה זה בסדר אצלנו לא יקר בהשוואה אליהם" ?!

מי אמר שגם אצלם זה לא מחירים מופרזים?!

יש מחירים מפוקחים! אף אחד לא יודע על זה

יש הנחות בשכר דירה לסטודנטים! אף אחד לא יודע מזה

יש הקלות בארנונה וחשבונות! ואף אחד לא יודע מזה

למה?! כי אף אחד לא דואג ליידע את הסטודנטים שגם ככה עניים שהם משלמים יותר וסתם.כי אף אחד לא דואג לרווחת הסטודנטים. וכי ביטוח לאומי אם נבלות מוצצי דם שמתעשרים על החלשים ביותר

ושוב, גם אחרי שאנחנו יודעים את זה יש את האנשים שמסרבים שמשהו ישתנה

רוצים רק להתלונן ולהתעצבן

אבל אם מישהו יקום ויעשה משהו לטובתך? חס וחלילה! נירה בו באידיוט האומלל שהעז להתנגד למשטר הסבל ונתלה את ראשו בכיכר הקמפוס

כשהחברי כנסת והשרים מואשים בזה אחר זה במרמה וגניבה. כשכולם עושים עסקאות לטובתם האישית. כשכולם דואגים להכניס לכיס שלהם הפרטי כמה שיותר ועל הזין שלהם האנשים העובדים קשה כל יום ויומו בשביל פת לחם מסריחה. כשצדק חברתי התחיל כמשהו חזק שנועד לשנות דברים במדינה והתפרק בגלל חילוקי דעות. כשלאף אחד אין אלטרנטיבה להצביע לה אבל כולנו יודעים להגיד "רק לא ביבי". כשכולנו נשנאים ע"י העולם, מאויימים ע"י מדינות ערביות והכלכלה שלנו קורסת.

עכשיו!

עכשיו זה הזמן שמישהו יקום ויעשה משהו!

אבל

כיף לנו מידי להתלונן

אם מישהו ישנה משהו נצטרך להשקיע את המאמץ המאוד לא עילאי הזה במלצוא דברים חדשים להתלונן עליהם. ולמה שנעשה משהו שכזה?

אז בואו נסקול אותו באבנים.

לא! יותר טוב בואו נתקע בו מחטים מלובנות!

למה?

כי הוא העיז לקום ולהגיד enough is enough