אוקיי כתבתי כבר 2 קטעים פה ומחקתי אחרי כמה משפטים.
למה לעזאזל אין לי מושג איך לנסח את עצמי?
אני חושבת על האנשים שלאט לאט אני מנתקת את הקשר איתם... וזה לא רצוני זה פשוט... קורה.
אני מניחה שזה בגלל שאנשים משתנים
אני משתנה.
פשוט חבל לי... חבל לי לאבד קשרים, גם אם זה הכרחי.
ואני לא מבינה למה חשבתי שבגלל שחופש גדול עכשיו, נחזור לאופוריה שהיתה לנו בחופש הגדול שעבר.
כנראה שהרבה דברים השתנו מאז... לא תיארתי לעצמי כמה שזה ישפיע. במיוחד סוף החופש האחרון.
ואני יודעת מה תגידו, שאם אני מאוד רוצה לחדש קשר עם מישהו, אז אני אתאמץ, ואנסה, ואני אצליח. ואולי אתם צודקים.
אבל אולי אני לא מאוד רוצה.
חברה אמרה לי לא מזמן שאם אנשים לא מתאמצים לחדש קשר איתי, למה שאני אתאמץ? הם לא חייבים לי כלום ואני לא חייבת להם. אולי היא צודקת.
איך הכול התפקשש בשנה הזאת.
נראה לי שיא' היתה השנה שהכי הרבה למדתי ממנה, דווקא בגלל כל מיני דברים שקרו שרובם לא היו טובים במיוחד. לא אמרתי שהם כולם היו רעים... פשוט, לא טובים במיוחד. ומדי פעם גם רעים.
ולהתמודד איתם... לא תמיד היה קל. כנראה שפשוט בשנה הזאת קרו בבת אחת הרבה דברים שהכריחו אותי להתבגר. כאילו זעקו לי שלא תמיד אני אוכל להשאר אותה ילדה קטנה ותמימה, ושהגיע הזמן לראות את העולם כמו שהוא באמת ולא כמו שאני חושבת שהוא.
וואי כמה פיסלספתי פה. אני אתפלא אם מישהו יקרא אפילו חצי מזה.
אחרי הרבה זמן, פוסט בשבילי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
