רק עכשיו שמתי לב כמה זמן עבר מאז הפוסט האחרון (21 יום בדיוק)

כמה שהחודשיים האחרונים (והקריטיים כל כך) עברו לי במהירות הבזק בלי ששמתי לב (צדק מי שאמר שככה זה כשנהנים)

כמה שמישהו שם למעלה החליט להשקות את חיי בטיפת רוגע, שלווה ואושר (שהיו חסרים לי כל כך בשנה האחרונה)  

אני מתעוררת כל בוקר עם מחשבה על ה"מנהל" שהוא הבן זוג הנוכחי שלי, וואוו כמה שעבר זמן מאז ששמתי את המילה "בן זוג" ואותי באותו המשפט

ה"מנהל" בן 27 (ביום שישי), נמוך ממני ב2 ס"מ (כן תתפלאו) בוגר, אחראי, מתגורר במרכז, בבקרים הוא מנהל צוות בערבים הוא די-ג'יי להנאתו.

וה-אבל הגדול- הרי לפני שנהייתי אחמש"ית עבדתי כבכירה בצוות. ה"מנהל" היה המנהל שלי, שהאמת היא שאז באותה תקופה שנינו לא חשבנו בכלל שיום יגיע ויהיה בינינו משו אפילו לא הסטוץ הכי קטן, שלא לדבר על קשר רציני...אבל תמיד היה בינינו אחלה של יחסי עובד מעביד, הוא העדיף אותי על פני שאר הבכירים כי עזרתי לו בתחילת דרכו להרים את הצוות למעלה, לתת משמרות ולעבוד כמה שיותר על מנת להפיק צוות מנצח וככה קרה. כמובן שהוא זה ששכנע אותי להשאר בארץ ולהיות אחמש"ית בסופו של דבר..

באי הבנה קטנה נפגשנו והתחלנו לצאת

בהתחלה נורא נרתעתי, אני רק קיבלתי תפקיד חדש , הוא רק קיבל את תפקיד ושנינו - באותו המוקד, עובדים באותו מקום... ומה שהכי הלחיץ אותי היה התגובה של כולם ואם זה ייסכן את המעמד שלי או שלו, מהסיבה הפשוטה - אני בתור אחמ"שית מחלקת עבודה לכל הצוותים במשמרת, הוא מנהל של צוות, הצוות שלו עובד תחתיי במהלך המשמרת ואני קובעת איזו עבודה הוא ייקבל. מהצד יכולים לחשוב שיש פה ניגוד אינטרסים מוחלט בין אחמ"שית ומנהל צוות שמקיימים מערכת יחסים.

למרות שהדבר הזה מוסיף לנו לזוגיות, זה נותן מתסוריות ואקשן...מצד שני מעצבן להסתיר את הבן זוג... מבאס להסתיר קשר בסוד בפני מוקד שלם (שמונה כיום קרוב ל100 עובדים)

זה לראות אותו בבוקר בעבודה ולנעוץ בו מבטים מתגרים בלי שאף אחד שם לב, זה להביט בו בחיוך מבצבץ כי הוא גורם לי להסמיק ומביך אותי במבטים שלו, זה הופך את היום שלי למאתגר ומעניין ואני לא אחליף את זה בשום דבר.

ולאלה שתוהים "אבל רואים את הבן זוג כל היום, זה בטח נמאס" אצלנו זה ממש לא ככה, ככל שאנחנו נפגשים יותר בעבודה ככה התשוקה להפגש אחריה גוברת

אני מרגישה דברים שלא הרגשתי שנים...כן אני מרשה לעצמי להגיד שנים (למרות שאני מרגישה זקנה כשאני משתמשת במונח הזה ) כי האקס ואני נפרדנו לפני שנתיים וחצי כמעט שלוש אז.... כן שנים שלא הרגשתי ככה כלפיי מישהו,  ותקופה ארוכה שמישהו לא גרם לי להרגיש ככה. יש לו מבט שיכול להגיד לי אלף מילים וזה מה שמייחד אותו מכל שאר הבחורים שהייתי איתם, הוא בוגר, ואנחנו באותו הראש בדיוק שזה מדהים (בעיקר בחדר המיטות )

כמובן ששנינו נמנעים לחלוטין מלערב ביזנס ופלגר'ס אחרי הכל חשוב לנו מקום העבודה..

וזה קשר שונה מהקשרים הרציניים האחרים שהיו לי, זה קשר בלי תלות (רק רגשית), הוא מוציא אותי לאט לאט משגרת החיים-כרווקה (עבודה-חדר כושר וחוזר חלילה) ומפנק ומשקיע בכל הזדמנות שיש לו, פותח בפניי עולמות שלא חשבתי שאכיר וכמובן כמו אצלי הרגשות מתחילים להתפתח וזו פשוט אחת ההרגשות המדהימות.

בתכלס, הכל זורם לי מאז שהחלטתי להשאר בארץ, הדירה החדשה כבר גמורה לגמרי ומאובזרת כראוי, התפקיד החדש בעבודה, אני כל יום לומדת דברים חדשים, מצבים חדשים להתמודד בהם (למרות שהיו כמה נפילו בשבוע האחרון אבל בקטנה) ואני רק משפתרת ומשתפשפת ככל שהזמן עובר, הבן זוג החדש.. לא יכול להיות יותר טוב  טפו טפו בלי עין הרע...

מה שחסר לי הוא הקשר עם המשפחה, אמא שלי שבוע הבא עוברת ניתוח להוצאת גידול מהכתף אני הולכת לשם כדי להיות איתה ויהיי מה... היא אמא שלי, לא ראיתי אותה תקופה ארוכה ושומדבר לא יעצור אותי מללכת לשם ולהיות שם בשבילה, כל נחלת עבר וכל דבר שהיה (אפילו הגרוע שבהם) לא ייגרמו לי לא להיות שם בשבילה במצב קריטי שכזה ואני מאחלת לה המון בריאות ושהניתוח הזה יעבור בהצלחה..

מה שכן הסופ"ש הקרוב הרשיתי לעצמי להתפרק אחרי שבוע מתיש וארוך שעברתי, נסעתי לידידינו טיטוס עם אניגמה המתוקה ועשינו מפגש חלתלולים נוסטלגי בחיפה, כמובן שמר טיטוס דאג לפנק אותנו בפינוקי סופ"ש כיאה לשתי גברות צעירות - אוכל טוב, דירה שקטה, מוזיקה טובה, אלכוהול, חוף ים, תמונות ששמורות במערכת ועוד, התפרקתי בחברה של אנשים טובים, צחקתי המון, תפסתי קצת צבע וביום שבת כבר חזרתי למנהל שלי להתכרבלות קייצית...

אז אם תראו מישהי הולכת ברחוב, עם חיוך ענקי על הפנים ונראית כמרחפת תבינו שזו אני

שיהיה לנו אחלה שבוע ומי ייתן שהחיוך לא יירד לי מהפנים בשנה הקרובה