דו"ח שנתי

וואו,כמה זמן לא הייתי פה !!

האינדיקציה הכי טובה לכך, היא שלא היה לי מושג מה הסיסמא והפוסט נכתב בדף וורד שלא תעלם לי המוזה פתאום.

כמו שראינו בפוסטים הקודמים (אז מה שמדובר על שנה וחצי?), תמיד צץ משהו שגורם לי לחזור לביקור קצרצר. הפעם זה היה שילוב של שני דברים: התחלתי לקבל למייל מלא עדכוני פוסטים של בלוגרים וותיקים שעשו קאמבק ופתאום גם לי היה חשק. וכמובן שכבר עודכנתי על התכנון הזדוני לסגור את ישרא, מקווה שהאיום כבר מאחורינו!

העניין של הסגירה הרגיש לי כאילו אני ילדה קטנה עם איזה דובי מסמורטט שיושב לו בארון שנים. אני אף פעם לא חושבת על קיומו, עד שלא עושים סדר בארון ורוצים לזרוק לי אותו. ואז מתחיל הבלאגן... האמת שאני לא יודעת במה אני נאחזת, למה הבלוג הזה בכל זאת חשוב לי. אולי האופציה לברוח מדי פעם מהתחליפים הסופר מתוחכמים שלנו בדמות פייסבוק וואטסאפ, אולי תחושת הגאווה על הארכיון הפרטי והאדיר שלי.

בכל מקרה, עם השנים למדתי לנסות לפענח פחות ופחות (אלא אם כן משלמים לי על זה) ופשוט לזרום עם מה שמרגיש. על כל "למה?" לענות "ככה". רוגע אמיתי.

 

ועכשיו מספיק עם הפילוסופיה. אם במקרה נשארו כאן קוראים, אני בטוחה שהגעתם בשביל הרכילות העסיסית.

ואיזו רכילות עסיסית אני יכולה לספק? הרצון שלי באנונימיות רק הולך ומחמיר עם השנים. ברור לי שגוגל ופייסבוק יודעים עליי הכל כולל הכל ודי מיותר להילחם בזה, אבל להיחשף בבלוג עדיין נשמע לי גדול. הפעם היחידה שאמרתי "אני בלוגרית" בקול, הייתה במסגרת תרגיל חשיפת סודות בסדנא כלשהי שהשתתפתי בה (סדנא משנה חיים, אם באמת התעניינתם).

 

הדבר היחיד שאני כן יכולה לעדכן, זה שבראייה לאחור אני אותה אניגמה של גיל 17, באמת בלי הרבה שינויים. בחודשים האחרונים פינקתי את עצמי בחופש גדול. עזבתי את מקום עבודתי בארבעת השנים האחרונות ועברתי למקום חדש, שלפחות כרגע נראה לי מגניב ונוצץ ומאתגר וכיפי למרות שטוחנים עבודה 24/7.

במקביל, הזוגיות הנצחית שלי (6 שנים מרגישות כמו נצח) הולכת ודועכת בשעה טובה. אחרי תקופות ארוכות של יחסי אהבה-שנאה, סתם נתק או אפילו זוגיות אחרת, אני אפילו לא ממש נמשכת אליו כבר. לא חשבתי שזה אי פעם יקרה וכמובן שהוא לא יודע את זה.

 

החיים עדיין מעניינים וכיפיים ואני מסרבת "להתבגר" כמו שמצפים, או במילים אחרות להיראות סובלת ולהתלונן על כל דבר. אני באמת ובתמים מאמינה שמחשבות יוצרות מציאות, אז אצלי תמיד יש מלא אקשן ואולי בהמלצת חבריי היקרים באמת אכתוב איזה ספרון של "דברים שיכולים לקרות רק לי". בינתיים אני מסתפקת בלכתוב הכל בצורות של סטטוסים בפייסבוק.

 

ועכשיו ברשותכם, אחזור לתחביב היחסית חדש שלי: להיות עקרת בית.

או במילים אחרות: "יאללהההההה נקיונותתתתת!!#$#$@"

 

אוהבת אתכם המון,

אניגמוש! 

שמור   בטל

נכתב על ידי אניגמה כהן, 4/4/2014 15:51
12 תגובות   הגב     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק לקטע     המלץ על הקטע
תגובה אחרונה של היילי מונרו. ב-29/5/2014 03:08

---