אין כמו הבית (?)
שלום גבירותיי ורבותיי!
השבוע בבסיס עבר בלי יותר מדי אירועים מיוחדים, חוץ מזה שהקורס שלנו התגבש קצת.
ביום רביעי ראינו סרט בכיתה והיה ממש כיף.
עד שכבר התחברנו כ"כ, הקורס הולך להתקצר משמעותית. יש סיכוי שעוד שבועיים-שלושה זה נגמר!
 
ביום חמישי היה לי לו"ז עמוס: הייתי צריכה להגיע לעירי הצנועה, לקפוץ לבנק לקחת את האשראי שלי ולנסוע לת"א להפגש עם חברה ולקנות פל'.
באוטובוס פגשתי חברה שהתגייסה לא מזמן ועכשיו משרתת בתור מש"קית ת"ש, אני בטח אקפוץ לבקר אצלה
נסעתי לבנק ישר עם התיקים והכל וביקשתי מאחותי שתיקח לי מס'.
עייפה ורעבה הגעתי לבנק, חיכיתי שעתיים בתור, ומה מסתבר???
שהכרטיס שלי עדיין לא הגיע
אחרי שבאותו יום התקשרתי בבוקר ואמרו לי שהוא כבר מוכן!
השעה הייתה כבר 8 כשהגעתי הביתה והיה מאוחר מדי לנסוע לת"א וגם חסר טעם, כי פל' חדש כבר לא יהיה לי השבוע
האמת שהייתי די מאוכזבת מכל זה, ואם כבר ענייני בנק אז כל מיני ענייני כספים אחרים הטרידו את מנוחתי.
הייתי מבואסת מזה שאני הולכת להשאר כל הסופ"ש בבית והתחלתי לחפש מה לעשות, אבל זה לא היה כ"כ פשוט!
אוראל עובד, לילך ויסמין הלכו לאיזה מועדון רוסי שלא איבדתי שם כלום, לא היה לי כוח לראות אף אחד.
ואז נזכרתי בחברה קרובה שלי שלא ראיתי המון זמן והחלטתי להתקשר אליה. היא אמרה לי שהיא קצת חולה, אבל אחרי כמה דקות התקשרה ואמרה שדווקא בא לה לשבת איפשהו לפטפט קצת.
נפגשנו במקום נוסטלגי לשתינו, ליד הבריכה.
כשהלכתי באותה דרך שהייתי הולכת לפני כמה שנים לכיוון הבריכה, כדי לטפס על הגדר ולשבת על הסככות, חיוך עלה על פניי.
דיברנו על החיים בכללי, לא היה מורגש שלא התראינו כמה חודשים.
בדרך חזרה גבר כבן 40 התחיל איתי:
"יש לך יופי משגע, אני צריך לעצור אותך על זה. תביאי ת.ז.!"
ואני בתגובה אמרתי לו: "אני בת 12 וחצי, עדיין אין לי ת.ז!"
כשכבר הגעתי לשכונה ישבו שם כמה חבר'ה שגרים בסביבה. אחד מהם בא לכיוון שלי, ישבתי איתו קצת והוא התוודה שמאוהב בי כבר כמה שנים, זה היה משעשע...
כל הערב הזה שיפר את מצב הרוח שלי וזכרתי שעירי הצנועה לא כרועה כ"כ, לפעמים אין כמו הבית.
 
מחר אני חוזרת לשגרה המקסימה שלי, ובשעה טובה ומוצלחת לילך שלחה לי את התמונות המדוברות:
הנוף מהחלון:


 
נופים מקומה שלי (קומה שלישית):


 






החדר:


(שעכשיו כולו מלא בפוסטרים של בר רפאלי, טאג וומן ורנואר. איזה פקאצות אנחנו! )
 


(הורדנו את שלט ה"חדר חניכות" המכוער שהיה ועכשיו שידרגנו את זה ל"חדר חתיכות")
 
חוויות השירותים/מקלחות:
 

 


 


 





 


 


 
אכן תמונות קשות.
אבל תאמינו לי שאתם לא רוצים לראות את שירותי הבנים.
אז אני אלך להתארגן ולהתכונן נפשית להפוך את התמונות הללו למציאות.
שוב.
לוב יו, אניגמה כהן.
שמור   בטל

נכתב על ידי אניגמה כהן, 4/11/2006 20:33, בקטגוריות שחרור קיטור, צבא
59 תגובות   הגב     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק לקטע     המלץ על הקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של ubermensch ב-13/11/2007 21:56

---