בת מלך

הלוואי והייתי מתמידה לכתוב פה יותר. 

זה זמן מה שקשה לי ואין לי לאן לפרוק.

מחשבות שנודדות לי ונעלמות.

התחושות הן אותן תחושות, רק למציאות עמוסה יותר.

לפעמים אני מרגישה שאני טובעת וכשאני עוצמת את העיניים אני יכולה כבר להריח את ריח האדמה מעליי. 

הלוואי ויגיע יום וארגיש אחרת

הלוואי ויגיע יום וארגיש שלמה

הלוואי ויגיע יום ולא ארגיש שאני רוצה למות.

אולי יום אחד כשיהיה לי ילד.