נתחיל בוידוי. במקום לשבת כמו בנאדם ולרקוח מילים ראויות לתמונות המעולות שיובאו מיד ישבתי לקרוא את מזגנים ותום כדי לדעת מה אני חושבת על כוכב. זה לא הדבר הכי חכם לעשות כשהילדות סופסוף ישנות ונגמרו המטלות ולא התקלחתי כבר שבוע וחצי אבל זה ביזבז לי פחות זמן מלשבת ולראות הכל. בעיקרון הפוסט הזה מוקדש ל'פּוּבוֹת" שזה כובעים בפילפילית, לסיפור ולעדכון קצר. נתחיל בעדכון:
מספר 2 התחילה לעזוב ידיים. היא נעמדת כשהיא מחזיקה משהו - שולחן, כסא, אמא - מוודאת שכולם מסתכלים עליה, עוזבת ידיים ועומדת כמה זמן שהיא מצליחה (לפעמים היא מצליחה די הרבה, משהו שקרוב לדקה) עד שהיא מתיישבת על התוכעס. קשה לדעת מה גורם לה יותר אושר, זה שהיא מצליחה לעמוד או השירים והריקודים שלנו בעקבות הקונץ החדש שלה.
סיפור: אחרי ארוחת הבוקר מספר שתיים נפלה. זה דווקא לא היה קשור לנסיונות שלה לעמוד והיא גם חטפה דווקא בפנים. הרמתי אותה וחיבקתי אותה אבל היא לא נרגעה והייתי צריכה מוצץ. נזכרתי שבארוחת הבוקר מספר 1 הפילה מוצץ ליד הכסא שלה וביקשתי ממנה ללכת להביא אותו (בנתיים היא מצאה לעצמה מוצץ אחר. היא מחביאה מוצצים בכל מני מקומות בבית ומוציאה אותה מתי שמתחשק לה). אז היא הציצה ליד הכיסא, ראתה את המוצץ, הלכה להביא אותו וחזרה כדי לתת אותו לאחותה.
תמונות:
פובה ומשקפי שמש
פובה בורחת (השניה לא)
יואו-יואו-יואו - פובת ה-יואו-יואו-יואו של הברווזת מהחורף (לא, אתם לא טועים, הברווזת בלי פובה אבל הייתי חייבת לשים את התמונות זו לצד זו)
צבי-יודה (צבי-יהודה) אחד ושתיים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
