אף פעם לא היה לי שיר אהוב,
שירים זה עיניין של מצב רוח, אהבה זה עניין של טעם..
אני אוהבת לטעום מהכל (במוזיקה חברה..)
וכולם בטח יסקימו שמי שיושב מול חלון כשבחוץ גשום, חסר מצב רוח ועייף לא ישמע איזה טראנס עצבני..
למרות שלכו תדעו..אני לא חובבת את הסוג הזה במיוחד, אני מעדיפה מקור על טראקים שהורסים את כל היחודיות שיכולה להיות בשיר..
יש איזה סגנון שאני אוהבת, קשה להגדיר אותו בכלל כי אני לא רוצה לקרוא לזה רוק, אבל אני יכולה לשמוע גם ראפ וכל סוג אחר של מוזיקה ולהנות גם ממנו, הכל תלוי במקום ובמצב, למשל במסיבות אני מעדיפה מוזיקה שחורה...
כשבחור אחד שאל אותי לא מזמן מה השיר האהוב עליי אמרתי לו שאין, ואז הוא אמר ששיר אהוב לא בהחרך שיר שאני שומעת 24/7 אלה שיר שאני יכולה לשמוע אחרי כמה חודשים ואפילו שנה שלא שמעתי אותו ולהנות ממנו..
אבל מה אני אגיד לכם, יש אלפים כאלו שעושים טוב בלב סתם ככה בכל מצב בכל מקרה כשנזכרים בהם, כמו למשל "נאקין און האבנס דור" או שיר אחר כלשהו..
אבל לאחרונה מצאתי שיש שיר אחד שמשקף לא רק מצב מסויק בחיים שלי, אלה את הגישה לחיים כולה..
זה לא אחד השירים האלה שמתחברים אליהם ישר, לא אחד השירים שהקצב שלהם מחלחל בתוך הראש כשאתה הולך ברחוב ומזמזם אותו לעצמך, אבל המילים בהחלט חודרות.
הייתי צריכה להביט לאחור כדי להבין כמה הוא משמעותי לחיים, הלכתי אחורה והבנתי שהשיר הזה הוא ילך איתי גם קדימה, אולי בגלל הזכרונות שלי, אולי בגלל שאני רוצה לראות כל אדם מבפנים גם כשאני נמצאת מבחוץ,אולי כי זה סתם שיר יפה של תקופה,אבל כבר איזה חודש אני נרדמת איתו וקמה איתו בבוקר, ונראה לי זה אותו השיר הזה שגם בעוד שנה (למרות שאני בספק שאני לא אקשיב לו כל הזמן הזה) יהיה אקטואלי כי לא משנה מי זה עכשיו, ומי זה יהיה בעוד 10 שנים, כולנו מחפשים את האדם הזה שנוכל לראות את הצבעים שלו כאילו הוא שקוף מבחוץ, ולא משנה אם זה חבר, חברה, ידיד,קרוב,אהוב..
מספיק לראות את עיניו כדי לדעת מי הוא, כי העיניים זה המראה של מנשמה...
ולא פעם שאלו אותי "יש לך מבט חודר כשאת מסתקלת, תמיד מסתקלת רק בעיניים?"
לא יודעת אם תמיד ולכולם, אבל כשאני נמצאת עם בן אדם לבד, בן אדם שאני לא מכירה טוב כל כך ורוצה לדעת מה יש בו מבפנים, לפעמים הדיבורים שלו יתנו לי הרבה פחות תשובות אמיתיות לשאלות שלי משאשר ילחשו לי העיניים שלו.
ולא שאני מומחית בזה, לא שאני יודעת לקרוא אנשים כמו ספר, אבל אני עומדת מאחורי הדעות שלי,ואני לומדת לעט לעט (כמו כולם,מטעויות..), וכן, יש דברים שמתבהרים לי כבר ממבט אחד קטן...
אפילו אם הוא מעורפל,
כמו שהיה לך אז...
לא שלך.
ואז אני כבר לא צריכה הסברים, כי העיניים מסגירות את השקרים הקטנים, מספרות על הסיבות המסתוריות, משקפות את האמת שנרדמת מאחורי האשליות שלך..
STAIND-OUTSIDE
שכחתי לברך אותכם עם השנה החדשה,
אז אני משלימה את החסר,
ומקווה מאוד שהשנה של 2008 תהיה הרבה יותר צבעונית מהשנה הקודמת,
דברים רעים נשאיר מאחור, ומה שטוב ניקח איתנו הלאה,שכל מה שגורם לנו אושר רק יתגלגל ויגדל כמו כדור שלג,
שמורכב רק מדברים טובים,כמו פס לבן גדול שלא ידע סוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
