חזר לי החשק לכתוב. חזר לי החשק לחשוב על הרבה דברים שכבר מזמן לא העליתי לראש ואולי אף פעם. נראה לי, שביומיים שלושה האחרונים אני מזהה בי הרבה ממה שאבד. הרצון לשמוע מוזיקה טובה ובעברית, החשק לכתוב ולדבר ולהביע והכי לשנות.
אני חושבת שהחלטתי ומצאתי כיוון. זה כמו לחטוף מכה בראש, עכשיו הכל ברור לי
פעם תמיד חלמתי להיות עורכת דין. וחשבתי שזה כלכך אני, לחפש את הצדק ולעשות שינוי ולשחרר את מי שמגיע לו החופש. אבל הבנתי שללחום על חופש מלוכלך, להתערבב בביצה של כסף וכוח, תככים, חוש לקומבינה ומעל כל זה להאמין בערכים שקריים שבהם כל פושע יוכל לצאת ולדפוק את אלה שלא מגיע להם זה ממש לא בשבילי
אני רוצה לשנות- אני רוצה לחנך!
אני רוצה לעבוד קשה ולקבל תמורה, של חוכמה וידע עצום, ואופטימיות, ולגרום אולי למישהו אחד או שניים להבין שיש כאלה שבאמת אכפת לו
אני רוצה להפיץ אידיאולוגיה וערכים וציונות, אני רוצה שאנשים יאהבו את מה שיש ולא יסתכלו על מה שאין
בא לי לטייל ולהסתובב קצת. אבל לא בשביל משהו חומרי
אני רוצה לנסוע להכי צפון! או דרום ולסמן וי עד שאני אדע שסיפקתי את הרצון להבין וצלם את הארץ הזאת
כשיש כלכך הרבה מחשבות בראש קשה להתרכז ולארגן במסודר. וזה עכשיו.
הלוואי ויכולתי לעזוב הכל ולהתחיל להגשים. להגשים! לא ברעיון אלא במעשים באמת, ולהיתקל בקשיים שלי ובייאוש שלי, אבל הכל משתלם. הגשמה, של עצמך ומה שנכון לך, זה הכי חשוב בעולם.
השינוי מתחיל גם בדברים הקטנים.
תסתכלו על השמים, הם הדבר הכי יפה שתראו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
