 כינוי:
בן: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
תמונות 1
אז כמו שהבטחתי, תמונות מהקורס צילום.
כדי לא להעמיס אני אעלה ב3 או 4 חלקים. החלק הראשון שייך לפרוייקט הראשון ונקרא "איפה אני גר".
| |
מה אם?
בעיקרון אני לא בנאדם שנתקע בעבר, אבל אני גם בנאדם שחושב יותר מידי, ככה שאני לא יכול להמנע מלחשוב מה היה יכול לקרות במקרים מסויימים. בעיקר מקרים שהייתי אומר משהו במקום לשתוק, או עושה משהו במקום לא לעשות כלום. למשל, להגיד למישהו שאני כועס עליו שהוא לא סיפר לי משהו. או בכלל, אני צריך לקחת יותר סיכונים, ואני ידעתי את זה עוד לפני שראיתי את הסרט החמוד "יס מן".
לפעמים, הדבר היחידי שאתה באמת רוצה הוא הדבר הכי פשוט שיש, אבל אתה פשוט מפחד לבקש. או שאולי אין לך ממי..
אני חושב שהפוסט הזה יוצא דיכאוני כזה, וזה די בכוונה: אני בסין, ואני ממש רוצה לחזור כבר. בוונקובר הכל קל ונחמד וחביב ולהולכי רגל יש זכות קדימה, וגם אין לי ממש מה לעשות פה כי כולם די עסוקים. ואני יודע שיש את הקומיקס שאני צריך לעבוד עליו, אבל ממש אין לי חשק לצייר. אבל מצד שני אני ממש רוצה לפרסם את הקומיקס ולהגיע ל100 פרקים..
ד"א, אתם מוזמנים לעקוב אחרי בטוויטר!
| |
WEAPONS OF CHOICE
אז הנה פוסט קליל כזה, פוסט תמונות! לא סתם פוסט תמונות, אלא פוסט על מה שקורה
בשולחן של תלמיד לאומנות בוונקובר {קנדה} וצייר קומיקס בזמנו הפנוי.
זה העטים שאני משתמש:
כל מיני סוגים של עפרונות, מברשות, וציפורניים לעטים:
הסקץ' בוק שלי {מטושטש בכוונה}:
דיו {שחור ולבן, אבל הלבן לא ממש נוזלי}:
מניקן {צולם מזווית הזויה בגלל שאני צלם, ואני אוהב זוויות הזויות}:
מבט כללי:
הטאבלט שלי:
ולדברים לא קשורים.. האלבום החדש של לאמב אוף גאד:
שלל מהיום {כן! ספיידר מונקי!}:
כל החוברות קומיקס שקניתי עד היום:
טארה:
וכן, זה מה שאתם רואים מאחוריה:
| |
מוות
טוב!! כל הכבוד לי, על ההזנחה המופלאה הזאת של הבלוג. איך לאזעזל זה קרה?!
*האפקט הזה של הפלאשבאק בקומדיות זולות*
היה חופש, היה מבחן ענק של 25 אחוז מהציון הסופי בתרבות ויזואלית {שזה כמו היסטוריה של אומנות}, ואמ.. היו הרבה סדרות מעניינות... מתכון בטוח לעצלנות? יכול להיות... בכל מקרה, לא היה לי חשק לעבוד על קומיקס או לכתוב בבלוג, אבל בתור פיצוי אני אתחיל קומיקס קטן כזה בסגנון CYANIDE AND HAPPINESS .. אבל בנתיים, הנה לינק לסדרת אינטרנט הזויה בטירוף {מתאים בעיקר לגיקים, אבל לא רק} הגילדה.
{סדרות אינטרנט זה העתיד!}
היום החלטתי לעשות כביסה. כן, כן, כפיים! בכל מקרה, לא ידעתי איך צריך לכבס סדינים, אז שלפתי את האייפון התחברתי לסקייפ ושאלתי את אמא שלי. שנמצאת בסין. ואני בקנדה. בחנות כביסה {האלה של המטבעות}.
ועכשיו לפינת הטלוויזיה הישראלית, או יותר נכון להגיד פינת הריאלטי הישראלי. האח הגדול VIP התחיל ובאמת רואים שהשקיעו בלהביא סלבס מעניינים {עוד לא ראיתי את התוכנית אבל שמעתי מי ניכנס}. הישרדות 2 מרתק אותי, וממש אני מתחבר אל האנשים, דווקא התחלתי לאהוב את העובדה שזה משודר פעמיים בשבוע, וארוך יותר מהמקור.. אתה ממש יכול להתחבר לפייבוריטים שלך, ולשנוא יותר את אלה שאתה שונא. ואחרון, המירוץ למיליון: זה הריאלטי הכי פחות ריאלטי. זה מירוץ. אין פה משחק חברתי. אני ממש נגעלתי במשימה עם העז ד"א.. 100 אחוז לא הייתי מצליח, וממש היה חבל לי על המלכות יופי.. ממש אהבתי אותם, והזקנות ממש מעצבנות.. טוב בטח יהיה גלגל הצלה או משה...
*אני עובד על ביקורת שהבטחתי לפני כמה פוסטים.
*זה הפוסט ה198.
*הביקורת תעלה לפני הפוסט ה200, שיהיה ספיישל. =]
לילה טוב
| |
מטאל ערבי / מי מוזר?
כן, זה הלוגו שהכנתי לשיעור עיצוב. אבל זאת לא הגרסא הראשונה שהצגתי בכיתה. את הגרסא ההיא לא תראו בחיים בגלל שהיא כל כך מכוערת. אין לי מושג איך לא שמתי לב לכמה שזה היה גרוע, אבל מזל שהמורה נתן לנו עוד שבוע לשפר. למשימה הבאה אנחנו צריכים להכין סטורי בורד ולבחור מוזיקה ואחר כך נצלם תמונות ונעשה מזה סרט כזה, ואת התוצר הסופי מגישים במרץ.. תודה לאל.
אני לא יודע איך, מה ולמה, אבל החליטו להחזיר לנו שיעור שלא מקבלים עליו קרדיטים {שזה די מעפן אבל בעיקרון זה הופך את זה לשיעור לא חובה}. בשיעור הזה כל התלמידים של השנה הראשונה באים לחדר 301 שזה בעצם האודיטוריום, ומישהו מדבר או שמקרינים סרט לא יודע בדיוק איך זה עובד כי השבוע זה היה הפעם הראשונה שלי, ונחשו מה היה. מטאל בבגדד! כן כן. בגדד. מטאל. ועניינים. בעיקרון היה סרט דוקומנטרי שעקב אחרי הלהקת מטאל העיראקית היחידה, ואחרי הקושי המטורף שלהם.. בואו נגיד שעכשיו הם גרים בטורקיה ניו-ג'רסי {עכשיו קראתי שהם עברו לניו-ג'רסי השבוע}. אני ממש ממליץ לכל חובב מוזיקה לראות את הסרט הזה. לא קשור מטאל, או ערבים או לא יודע מה. פשוט תיראו. ועובדה קטנה: הסולן המקורי ואחד מהמייסדים של הלהקה, לומד באניברסיטה שאני לומד בה, ואני יודע כי הוא סיפר וזה מופיע בסרט. הוא גם אמר שהוא מנסה להשיג אזרחות קנדית בגלל שכל כך חרא בעירק. קיצר תראו את הסרט HEAVY METAL IN BAGHDAD {תלחצו על השם בשביל הטריילר}
ביום רביעי היה לנו שיעור תהליכים יצירתיים {CREATIVE PROCESSES}, והיה תורי להציג את מה שאני עשיתי. אני לא הולך לפרסם את זה בשומקום כי זה ניהיה אישי מידי בעיקר אחרי שהצגתי את זה. בהמלך ההסבר שלי על מה שעשיתי אמרתי שאני חובב מטאל ושהיצירה שלי הושפעה מעטיפה של אלבום של איירון מאידן {כי היינו צריכים להיות מושפעים מאומן אחר}, איכשהו במהלך הדיון דיברנו על מה זה להיות אומן וזה שכל מי שכאילו בתאוריה לא אומן {כי באותו דיון מישהו אמר משהו בסגנון שכולם אומנים, אבל לא ניכנס לזה} מחשיב אומנים בתור אנשים מוזרים. אני אמרתי שאני אוהב להיות מוזר. בסוף המורה שאלה אותי איך אני יכול להמשיך ובדיוק כמה שניות לפני עברה לי המחשבה לעשות מכל העסק הזה קומיקס.. אז אמרתי קומיקס, והיא אמרה "נכון! אני יכולה לראות את זה בתור קומיקס!" ואז התחילו להתגלגל לי רעיונות לראש.. כנראה משהו ביוגרפי כזה שכולל את הפנטזיות והחששות שלי ועשוי בטיימליין "מוזר", ובגלל שזה יהיה כזה אישי, אם זה יעשה, אני לא אפרסם את זה.
שיעור תרבות ויזואלית זה המוות. והשבוע כמעט נירדמתי באמצע השיעור. זה השיעור היחידי שאני ממש לא יכול להתרכז בו. כאילו אני מנסה אבל הראש שלי ביקום אחר למשך 3 שעות.. {יש הפסקה באמצע} ולשבוע הבא צריך להגיש חיבור של 2 עמודים.. בהצלחה לי..
יום שישי, שיעור ציור. בשתי השיעורים האחרונים באתי ממש בלי חשק ואתמול אפילו כמעט רציתי לחזור הביתה שניה לפני שניכנסתי לאוניברסיטה. אבל בסוף זה תמיד כיף ועובר מהר. רק חבל שכאבה לי קצת הבטן בשיעור... עבדנו על פרספקטיבה שהיה כיף ודי קל כי עבדתי על זה לפני שנסעתי, אבל תמיד אפשר להשתפר.
ואם כבר לצייר, אל תדאגו, לא שחכתי את הקומיקסים. עוד שבועיים יש חופש ואני אעבוד על פרקים 2 ו3 של PIECES. כבר יש תיכנונים אז אל תדאגו, החודש יעלו שתי פרקים לפחות!
פורטפוליו ליום שישי. וזה בערך הפורטפוליו הכי חשוב שאני הולך להגיש אם אני רוצה להתקבל לתואר קולנוע..
אני אוסף פחיות קולה, הם קטנות כאלה וכבר יש לי 38. התמונה הבאה צולמה כשהיו לי 32.
מחר או אפילו ביום שילישי אני אעלה את אחת הביקורות {יותר סיקור} שהיו צריכות לעלות פה כבר מהשנה הראשונה של הבלוג!! ומי שמכיר אותי יודע על מה אני מדבר. ומי שלא, מחכה לכם משהו טוב.
| |
סאבוואי יותר טוב מסקס!
אז לא ממש היה לי זמן לעדכן לאחרונה , ויש לי תירוץ טוב: אני באוניברסיטה. אני מתאר שבטח מעניין אתכם מה אני לומד אז: עיצוב עם תמונות - זה נחמד ומוזר, ליום שני אני צריך לעשות לוגו לחברה דימיונית. תהליכים יצירתיים - לא ברור לי כל כך העיקרון של השיעור הזה אבל אני יודע שהוא עוזר לפתח חשיבה קונספטיואלית {conceptual}.. תרבות ויזואלית - כמו שיעור הסטוריה רק מבחינה אומנותית. ציור - ציירנו תפוחים בפחם ועיפרון, התנסנו בדיו וביום שישי נחזור לפחם אבל נצטרך לצייר משהו שאנחנו נקנה בשוק שליד הבצפר.
אבא שלי בא לכמה ימים. קנה לי אייפון. ואוכל. ואנחנו אוכלים במסעדות. ככה שבמקום מקרוני וגבינה לחימום מהיר במיקרו והמבורגר צמחי לחימום מהיר במיקרו כל יום אכלתי המברוגר צמחי אמיתי, פסטה, בירה, צ'יפס, חביתה, בוריטו וכו'.. אבל בעיקרון אני מעדיף שההורים שלי לא יהיו פה.. זה לא ממש עוזר לי.
יש סקיצות לפרקים 2 ו3, אני מקווה שיהיה לי זמן לעבוד על פרק 2 בסופשבוע אבל אולי ביום שבת אני אלך לסקי.. אולי לא.. אולי כן.. עוד לא הוחלט..
ברצינות, פורנו יפני זה הזוי! מומלץ.
| |
איך פגשתי את ג'ני
כן, הכותרת היא שיבוש של השם של הסדרה המעולה "איך פגשתי את אמא"..
הסיפור שלנו מתחיל כשעברתי לדירה, בעל הבית סיפר לי על הדיירים האחרים: האירי שאני לא זוכר איך קוראים לו וג'ני הקוריאנית. כמו שכבר סיפרתי בבית הזה כולם סגורים בחדרים שלהם ולא ממש רואים אפחד, למרות שנתקלתי כבר כמה פעמים באירי את ג'ני לא פגשתי עד היום. נכון אני לא ממש כותב על פעם ראשונה שאני פוגש כל בנאדם אבל הסיפור על איך שפגשתי את ג'ני נראה לי טיפה הזוי.. אבל מעניין.. ובגלל זה אני מספר לכם אותו.
נדלג כמה ימים {או שבוע וחצי}, להיום. עדיין לא פגשתי את ג'ני. יכול להיות שנכנס דייר חדש לחדר הרביעי אבל לא שמעתי אותו או עליו ככה שאני מתכחש לקיומו. בכל מקרה, היום החלטתי ללכת לאכול סושי במסעדה יפנית והייתי צריך לקנות חמאה בסופר שליד. חייבים לציין את העובדה שירד גשם. חזק. אז לא יכולתי ללכת הביתה למרות שהבית שלי זה בערך באותו רחוב {רק שאם כל השלג הזה והגשם די קשה ללכת וזה היה יכול לקחת אולי 20 דקות ואתמול הלכתי הרבה, פרטים בהמשך}, אז הייתי חייב לנסוע באוטובוס. בתחנה עמדו כמה אנשים, אחת מהם הייתה אסייתית עם מעיל חום בהיר ומטריה שחורה עם קצה ארוך. עליתי לאוטובוס, ירדתי בתחנה והתחלתי ללכת לכיוון הבית. כמה מטרים מלפני הלכה מישהי עם מעיל חום בהיר, מטריה שחורה עם קצה קצר. כן, קצר. אני חושב.. בכל מקרה, היא הלכה ואני קצת מאחוריה כשהיא הגיע לפניה לרחוב אמרתי לעצמי "היא לא תפנה נכון?" אבל היא פנתה. "אתה חושב שזאת ג'ני?" לא.. לא נראה לי "אבל איך היא הולכת עם העקבים האלה בשלג הזה?!".. אחרי קצת הליכה הגענו לבית היא פנתה בשביל לבית ואני "פאק! זאת ג'ני?!". גמאני פניתי לבית, בהרגשה של איזה סטוקר, והשלג כמובן עושה מלא רעש, היא הסתובבה לראות מי זה. ובפעם הראשונה ראיתי את הפרצוף שלה, אסייתית. "היי" היא אמרה. ניכנסו פנימה. "אני ג'ני" די באמת?! "אני ניב" למה תמיד אני צריך להגיד את זה פעמיים?
אתמול היה היום הראשון באוניברסיטה. קמתי ב6 וחצי. יצאתי מהבית ב7 ורבע. הגעתי לתחנה בערך ב7 עשרים וחמש, וכבר היו די הרבה אנשים {אחד מהם היה האירי, שבכלל לא שמתי לב שיצא}. מחכים. מחכים. אין אוטובוס. מחכים. מחכים. אין אוטובוס. מחכים. מתחילים ללכת. הולכים. הולכים. הולכים. מגיעים לאוניברסיטה, נשארו כמה דקות. מוצאים את הכיתה בדיוק בשמונה וחצי. יש רק עוד תלמיד אחד. אחרי כמה דקות, המורה מגיע. "טוב נראה לי שנחכה עד 9". אני והתלמיד השני יצאנו החוצה והוא הציע לי סיגריה. אמרתי "אני לא מעשן, אבל בסדר".. אני חושב שזה די עזר לי. חזרנו לכיתה והייתה עוד אחת. המורה חיכה עד 9 ורבע והביא לנו את הסבר על הקורס. קראנו והוא התחיל לדבר כשבדיוק נכנס עוד תלמיד. הוא דיבר שעה, הסביר על הקורס ושיחרר אותנו שעה מוקדם. הסתובבתי קצת לראות את האוניברסיטה לראות איפה זה מה. אחר כך היה אמור להיות מין שיעור מ4 עד 5. אבל ב4 הודיעו שהוא התבטל. לא יודע למה. אח.. השלג הזה..
צילמתי בסביבות 6 בערב, שעה של חושך לא יודע איך יצאו הצבעים האלה {לא נערך בפוטושופ, רק הוספתי מסגרת ואת השם שלי..}. לחצו על התמונה לגרסה מוגדלת.
בקרוב:
*קומיקס חדש!
*מדריך על איך לחבר תמונות
*ביקורת
*מה למדתי בעבודה
*ספיישל 200
| |
HEART OF STONE
am I a robot or is it just my heart that is made out of stone?
לפעמים נדמה לי שאני לא מסוגל להתחבר לאנשים. שאם אני לא אראה אותם יותר בחיים זה לא ישנה לי. אולי זה היה אחרת לפני שעברתי לסין אבל אולי איפשהו שם איבדתי את היכולת הזאת להרגיש חיבור לאנשים. אני יכול להיות חבר של כולם אבל אני לא ארגיש חיבור לאפחד.. בשנה האחרונה התגעגעתי לשתי אנשים: חן, וסבא שלי שגידל אותי. לכל האנשים שהיו איתי בשכבה בסין אני די בטוח שאני לא אתגעגע, בעיקר בגלל הסיבה הזאת שאני לא מרגיש מחובר לאנשים.. מה גם שרובם די משעממים ומעצבנים. ויודעים מה, גם לא נראה לי שאני אתגעגע להורים.. במילא הם יציקו בסקייפ כל הזמן.. {ד"א, נראה לי שאני פורש מהמסנג'ר..}
אם כבר התחלנו עם פוסט על הדפיקויות שלי אז בואו נכתוב את כולם פה: אני עצלן, אני אובדני, אני שונא שאומרים לי מה לעשות, אני די אידיוט, אני מניפולטיבי, אני פרפקציוניסט, אני ביישן, אני מפחד ממחטים, אני אוהב את הטינג טינגס, אני חושב על דברים יותר מידי, אני מתאהב בקלות, אני חי בעולם של פנטזיות, אני תמים, ואני עצלן.
ועכשיו בשביל הקונטרה, הדברים הטובים: אני מנגן על גיטרה, אני מצייר, אני חי בעולם של פנטזיות, אני צמחוני, אני מצלם, אני מכור לסדרות טלוויזיה וסרטים, אני פרפקציוניסט, אני טוב במחשבים, אני בנאדם טוב, והכי חשוב.. אני זה אני!
מצטער שלא עדכנתי די הרבה זמן אבל זה בגלל שניכנסתי לבית והאינטרנט לא בדיוק עובד.. לפחות יש תמונה {של כמה תמונות שפוטושופ חיבר כדי שיראה כמו תמונה אחת גדולה} של החדר החדש שלי:
| |
מה אתה חש?
מאז שפתחתי את הבלוג קיבלתי תגובות על השם של הבלוג. בעיקר תגובות בסגנון "מה אתה חש לוציפר?". אז רציתי שתדעו שאני אוהב לדעת דברים על דברים שאני אוהב. ז"א.. אני אוהב לדעת דברים בכלליות, אבל בעיקר על דברים שאני אוהב ומתעניין בהם. מה שאני אומר בעצם, זה שעשיתי את שיעורי הבית שלי. אבל נחזור ללוצ בהמשך. {ד"א, על השם של הבלוג כבר כתבתי}
ראיתי שתי בתים בנתיים, ולצערי אהבתי את שתיהם.. יותר מידי. הם לא מושלמים כמובן. לכל בית יש יתרונות וחסרונות כמו למשל שבבית מספר 2 לא תיהיה לי בעיה לנגן בגיטרה כי השותף גם מנגן, אבל בבית 1 אני די בטוח שזה יהיה בעייתי. בית 1 ממש חדש ומסודר ויפה ועם אוטובוס ייקח בערך 20 דקות, מבית 2 בהליכה לוקח פחות מ20 דקות. בבית מספר 1 הדיירים די סגורים בחדרים שלהם, ככה שאני לא יודע כמה אני אראה אותם, אבל אני לא יודע כמה אני אראה את השותפים בבית 2 גם.. החלטות קשות.... אלא אם אני אראה בית שלישי מושלם, אז אני די תקוע.. =/
אתמול הסתובבנו ברחוב, והכל מלא בשלג וקרח. אמא שלי החליקה. על המרפק. ולא עזרו ה6 שכבות שהיא לבשה, כי אחרי זה היא לא יכלה להזיז את היד. אז התקשרנו לאחד הישראלים שגר פה והוא לקח אותנו לבית חולים קרוב. ייבשו אותנו 4 שעות בערך. עד שלקחו את אמא שלי לרנטגן ועד שהחליטו מה עושים.. בהתחלה אפילו חשבו שהיא תצטרך ניתוח.. אבל בסוף רק שמו לה סרט כזה כדי שהיא לא תזיז את היד ונתנו לה מרשם למשכי כאבים..
אז בחזרה ללוציפר:
לוציפר הוא השטן. למי שלא ידע את זה עד עכשיו. לוציפר היה המלאך הראשון שגורש מגן עדן בגלל שהתמרד לאלוהים. לא מזמן חן שאלה אותי מה לוציפר עשה ואני עניתי לה שהוא עשה את לילית. והיא עשתה לו אלפי שדונים סקסיים. אבל הוא לא עסוק בסקס כל היום. לוציפר הוא הניגוד של אלוהים. אם אלוהים הוא הבורא, אז השטן הוא ההורס. אני לא אכנס עכשיו למשמעויות שיש לו בכל דת, כי זה לא ייגמר, אבל יש כל כך הרבה מידע על השטן / לוציפר כשהרוב מסתכם במה שכתבתי פה. אם אתם רוצים עוד מידע, יש שלל אתרים בנושא אפילו בוויקיפדיה יש מלא מידע..
הבטחתי שאני אפרסם עוד קומיקס ותמונות, קצת קשה לי לעבוד על קומיקס עכשיו אבל תמונות.. אין בעיה!
דרך אגב, הסתבר בסוף שלא הייתי שלא הייתי צריך את הויזה המזדיינת בכלל!! ישראלים לא צריכים ויזה! רק הייתי צריך אישור מחורבן.. אררג... סינים מזדיינים..
| |
החנונים ניצחו!
אני יודע שזה בא קצת באיחור, אבל לא היה לי זמן לכתוב על זה אז:
שפרה פאקינג נצחה!!
וכמו שעינב טרחה להסביר, פרידמן זה בעצם חנון, מה שאומר שהחנונים הם אלה שניצחו. זה לא בדיוק היה קרב בין החנונים והקולים, כי ה"פרידמנים" היו הרבה יותר מגניבים. אז כל הכבוד, וזהו. סיימנו עם האח הגדול.
רציתי לכתוב על דברים אבל שחכתי..
אז הנה תמונות:
המטרו בשנגחאי.
התמונה הזאת היא בעצם כמה תמונות שחיברתי בפוטושופ {בגלל זה יש כמה חלקים לבנים}
התמונה הזאת צולמה בוונקובר בדיוק ברגע שנכנסתי למלון.. חדי העין ישימו לב לכך שיש שלג על הרצפה. כן, עכשיו משהו כמו מינוס 4 מעלות..
אה כן, אני בקנדה!!
| |
הדסקטופ שלי!
כן כן! הצצה קטנה לחיי!
וברור שאני רואה האח הגדול! מה קרה לכם! זה שאני גר בסין זה לא סיבה! =]
{וברור שזה הדבר הכי חשוב בתמונה הזאת.. כי זה לא שיש שם תקיה בשם "פורנו", או זה שאני לומד לנגן את שיר הנושא של מורטל קומבאט, או זה שלאייפוד שלי קוראים שניצל.. או זה שיש לי מק.. לא.. זה לא מה שחשוב}
אצלה ראיתי קודם אבל היא התחילה את זה.
ד"א, את הרקע אני צילמתי {יש כפתור הורדה לגרסא יותר גדולה..}
| |
קנד..אה? מה?
לפעמים דבר קטן אחד יכול להפריד בינך לבין חופש.
{נגיע לזה עוד מעט..}
אז חזרתי לשנגחאי מקנדה. מצאנו בית, ראינו את "האביר האפל", הסתובבנו בבצפר קצת, קניתי את חוברת החדשה של באפי {שקראתי איזה 3 פעמים, קומיקס מעולה!}, עשינו לי מספר פלאפון קנדי, קנו לי ניקון די 60, פגשנו כל מיני אנשים.. ואז חזרנו לשנגחאי והתחלנו לטפל בויזה. חוצמזה שהם שואלים מלא שאלות מטופשות גם לוקח להם מינימום 3 שבועות {יכול לקחת אפילו 12 שבועות!!} להכין את הויזה, מה שאומר שעד שאין לי ויזה אין לי פספורט. עכשיו מתחילים ללמוד ב2 לספטמבר שזה עוד איזה שבועיים, אבל ב28 ו29 לאוגוסט יש סמינרים לתלמידים חדשים וב27 יש מבחן של אנגלית.
ביום חמישי {או שזה היה רביעי? לא משנה} הלכנו למקום שעושים בו את הויזות הבאנו להם את כל הניירות, הם בדקו ותירגמו דברים לסינית וזה לקח שעה, בסוף שאלנו אם זה יכול להיות מוכן תוך שבועיים והם אמרו ש3 שבועות זה המינימום. אז לקחנו כל המסמכים והלכנו.
עכשיו, אמרו לי שאי אפשר לעשות את הויזה בארה"ב כי אני לא גר בארה"ב. ואני לא יודע אם אני יכול ללמוד בלי הויזת סטודנט או לא. אם כן אני אסע ב27. אם הויזה תיהיה מוכנה עוד חודש ויסכימו שאני אתחיל מאוחר {מה שאני ממש לא רוצה} אז אני אסע עוד חודש.. אם לא, אני אתחיל רק בינואר...
אה כן.. כנראה אני אצטרך לעשות עוד בדיקות רפואויות בשביל הויזה! יאיי עוד בדיקות דם!
אני יודע שזה ממש לא מעניין אפחד אבל ביום שישי נחתכתי בגילוח.. ודיממתי שעתיים..
קצת תמונות מהבצפר והאזור:
| |
קנדה!
כן כן, אני בקנדה ממש ברגעים אלה! בוונקור, איפה שאני הולך ללמוד במקום נחשב בשם אמילי קאר. גיליתי כמה הוא נחשב רק אחרי שהתקבלתי לשם, שזה די מוזר כי כמעט כולם מכירים.. אבל זה נחמד שאני הולך ללמוד במקום נחשב. אז לכן, מיום חמישי אנחנו בקנדה. חיפשנו דירה, הכרנו כמה ישראלים, הסתובבנו ברחובות ולמדנו על החיים בקנדה. אז עם הדירה הולך בסדר.. לא הכי מוצלח.. אבל פגשנו קצת טיפוסים הזויים, כמו איש בן 30 ומשהו שחולה על ניקיון ורוצה להשכיר את החדר היחידי בבית והוא הולך לישון בסלון. וזה רק דוגמא.. חוצמזה, העיר ממש נחמדה, יש רחוב שיש בו חנות מוזיקה שמוכרים שם גיטרות של דין ובי סי ריץ' ונראה אחלה חנות וכמה חנויות בצד השני של הרחוב יש חנות קומיקס שמוכרת באפי, אנג'ל, ספייק, ראנאוויז, באטמן, סופרמן, ספיידרמן, קומיקס יפני ועוד! כמעט בכיתי מרוב אושר! עוד לא הפסקתי לבקר באמילי קאר באופן רשמי אבל הייתי באזור.. האמת קצת שונה ממש שחשבתי.. בניין אפור כזה.. אבל ליד הים {כי זה באי קטן} ויש הרבה חנויות ליד {בעיקר אוכל וציוד של אומנות}. חוצמזה, האנשים סופר נחמדים ורגועים ולוקחים הכל באיזי.. כמו שאני אוהב. =]
ולסיום, תמונות!
| |
לילה
אוקיי, אני מקווה להכניס פה את כל מה שקרה בתקופה האחרונה {שבוע וקצת}, וגם את מה שיבוא, וגם להתחיל לספור ו.. יאללה צריך להתחיל!
אז לפני שבוע בערך עברנו בית. לי זה לא משנה כי אני עובר לקנדה. אבל עדיין כל הבלגן של המעבר קצת עצבן אותי.. ודי עיקב את העבודה על הקומיקס החדש שאני עובד עליו כבר די הרבה זמן ואני מקווה לעלות את הפרק הראשון השבוע, אבל לא אני לא מעלה את הפרק ראשון עד שאני אסיים את הפרק השני, ואני לא אעלה את הפרק השני עד שאני כמעט אסיים את הפרק השלישי, וכו'.. אני למדתי את הלקח מDR T, שמה תיכננתי עלילה ארוכה שהייתה אמורה להתפתל ולהיות סופר לא צפויה, אבל בין הפרק הראשון לפרק השני עברו איזה חודשיים, ולא היה לי חשק או זמן לצייר ובסוף DR T הוזנח לגמרי עד שהתחלתי לקבל מוזות לכל מיני סיפורים אחרים והודעתי רשמית שDR T לא ימשיך.. אבל הפעם כשיהיו פרקים מוכנים שבוע מראש זה יעזור לי.. אני מקווה.. בכל מקרה, לקומיקס קוראים MOTHER וכבר כתבתי קצת על העלילה.. והנה טעימה והנה עוד אחת
ביום חמישי היה לנו את הפרום. הוא היה אמור להיות ביום רביעי אבל הזיזו אותו {מזכיר לי את אבודים.. **ספויילר* "להזיז את האי" חח *ספויילר*}. בכל מקרה היה חביב.. בהתחלה רק אכלנו קצת ואז הייתה מצגת ששראיה עשתה עם תמונות של כולם {בעיקר שלי.. אני מצטלם יותר מידי אה?} ואז כולם התחילו לרקוד ולצלם תמונות.. אני חושב שהייתי באיזה 30 תמונות וצילמתי 20 אולי.. אחרי הפרום הלכנו למועדון בשם "מאו" {כן כן.. על שמו... אני מניח} והיה משעמם... והשתייה יקרה.. כולם עברו למועדון אחר אבל אני הלכתי כבר הביתה.. לא ממש היה לי כוח וגם אבא שלי אסף אותי כי לא היה לי מושג איך לחזור..
תמונות:
כל השכבה {בערך 40 איש..}
אני ומין
ביום שאחרי זה היה לנו את הטקס סיום. GRADUATION. שקיבלנו את התעודות וזרקנו את הכובעים והיה די מרגש כי זאת הפעם האחרונה שבאמת ניהיה כל השכבה ביחד.. =/
{לפני הטקס, כל אלה שיצאו אמרו שבמועדון השני כבר היה די משעמם והם לא עשו כולם.. }
ישראל: 13 יום
קנדה 1: 51 יום
קנדה 2: בערך 70 יום..
| |
גלריה
{כי הכותרת מתארת את הפוסט באופן מושלם!}
טוב אז כמו שכבר סיפרתי, ביום רביעי הייתה הפתיחה של הגלריה שלנו, ביום שלפני זה היה לי המבחן באומנות שבו היינו צריכים לדבר עם הבוחן בערך 30 דק' {אבל דיברנו בערך שעה.. } כל אחד..
בכל מקרה היה נחמד, ואנשים אהבו והתלהבו. באו הרבה אנשים כמעט כל השכבה שלי חוץ מאיזה 3 שלא ממש איכפת לי מהם. איבון באה, והלכה.. היא הלכה אחרי מה שהיה נראה כמו 10 דק'.. והיא גם באה מאוחר.. ולא דיברה איתי בכלל או כתבה לי בספר {לכל אחד יש ספר שהמבקרים יכולים לכתוב בו}.. ביום שאחרי זה לא באתי לבצפר אבל היא התקשרה ולא עניתי, אז היא שלחה הודעה אבל אני פשוט כתבתי "לא". ביום שאחרי בכלל לא התייחסנו אחד לשני אבל היא התקשרה אליי בערב ואני פשוט ניתקתי.. היא ניסתה כמה פעמים אבל אני לא רציתי בכלל לדבר איתה.. אבל כל הסופשבוע הייתי מבולבל לגמרי ומדוכא.
אתמול כל היום היה יום קריירה, אבל אנחנו בשנה האחרונה כבר ככה שזה לא מועיל במיוחד אז היה לנו יום שבו חזרנו על החומר. אני הייתי בספרייה וגם היא הייתה שם רוב הזמן.. אבל בצד השני.. לא בגללי, מסתבר.
בערב כתבתי לה "בואי נדבר" והיא אמרה "למה פתאום? בכל מקרה יאיי מה קורה?" אז שאלתי אם אני יכול להתקשר והיא אמרה שברור, אז התקשרתי וכמה שזה היה מוזר זה היה טוב. אני ישר התנצלתי שהייתי כזה "ביץ'" והיא אמרה שזאת היתה אשמתה {ודי מרחנו את העניין על 5 דק'} בראש היה לי מין תסריט של מה אני אגיד ומה שהיא תגיד.. אבל כלא אמרנו חלק מה"תסריט" הזה, הרגשתי אחר כך קצת הרגשה של פיספוס.. בכל מקרה, דיברנו במשך 40 ומשו דק'... והיה ממש נחמד..
בכל מקרה, תמונה:
מימין לשמאל: אני, ריוקו, מליסה, וינסי, יו ג'ין, מין.
ART ROOM FREAKS FOREVER!
{ויש עוד 3 שלא בתמונה..}
ופה תוכלו למצוא חלק מהעבודות שלי, חלק היו בגלריה, חלק לא {וחלק מאלה שהיו בגלריה לא נמצאות באתר הזה..}
ולנושא קצת אחר, אני עובד על הקומיקס כמו שהבטחתי, הנה מין טיזר..
לוגו לקומיקס! =]
כבר כתבתי 8 פרקים, רק נשאר להתחיל לצייר!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
