אז התחלתי פרק חדש בחיים.

סטודנטית. איזה מילה גדולה.

אני לא בטוחה אם זה משנה משהו,

לי, או לסביבה.. אבל זה מרגיש גדול.

כי אני עדיין עושה טעויות של פעם. 

עדיין רוצה לטעות.

עוד לא נרגעתי. עדיין לא מתמסדת.

אולי בקרוב.

״עיגולים שחורים במקום עיניים - רואים עליך שלא נרדמת.

אל תרגישי מיוחדת - את לא הראשונה ששיכורה.

בבת אחת פתאום צוחקת, זורקת חיוכים לכל אחד - אבל בפנים את מתפללת ״בואי, רוח״

אמרת שאת רוצה לברוח, כדי לשכוח ת׳עיר הזאת..

אבל את אף פעם לא עוזבת - את מכורה לבעיות.

צעקת לכוכבים שמעלייך ״בואי, רוח״

השדים באים בלילה, קולעים צמות מהכאב.

זה רק הלב שכואב לך.. אל תדאגי - זה רק הלב.״